top of page

לטייל באפריקה עם רכב

  • Twitter Social Icon

שמות המחברים: רועי ונעמה

תאריך: 30/10/2017

לטייל באפריקה עם רכב

המסלול שעשינו:

6 חודשים (טנזניה, מלאווי, זמביה, בוצואנה, נמיביה, דרא"פ), מרץ-ספטמבר 2017.

הרכב שטיילנו איתו:

טויוטה לנד קרוזר סדרה 80, 1996, מנוע בנזין 4.5 ליטר, צמיגי BFGoodrich All-Terrain

למה לטייל עם רכב?

  • כי זה כיף.

  • יש מדינות שפשוט אי אפשר לחוות כמו שצריך בלי רכב (לדוגמה: זמביה, בוצואנה, נמיביה).

  • אין לכם תלות בתחבורה או בזמנים של תחבורה, אין צורך לתפוס טרמפים ואתם פשוט מגיעים לאן שתרצו מתי שתרצו.

  • עצמאות מוחלטת.

  • אתם יכולים לסחוב עליכם הכל ללא תלות במשקל: ציוד בישול, אוכל, כלים, תיקים, אוהל.

  • אפשרות לחסוך בכסף בלי להתפשר על נוחות: אטרקציות מסויימות ע"י נהיגה ברכב שלכם, לינה בקמפינג, יכולת לבשל במקום להזמין אוכל, אפשרות לקנות דברים גדולים וכך לחסוך (מים, אוכל).

  • נוחות בנסיעה. ונוחות באופן כללי.

  • תמיד יש מקום בטוח להשאיר בו ציוד.

 

למי זה מתאים?

לדעתנו כל אחד ואחת יכולים לטייל עם רכב. אין צורך להבין יותר מידי בנהיגת שטח או להיות מכונאי. כמובן שזה תמיד עוזר, אבל זה בוודאי לא הכרחי. כמו שהרבה תרמילאים ישכירו רכב בנמיביה ללא חשש, כך ניתן לטייל בכל המדינות. חשוב רק להבין שהרכב יהפוך למרכיב העיקרי בטיול שלכם, ולכן נדרש להשקיע בו את כל מה שצריך ע" לשמר אותו במצב טוב, גם בשביל איכות הטיול שלכם, וגם בשביל היכולת למכור אותו בסוף. זאת בניגוד לרכב מושכר שלא משנה מה קורה בסוף הוא חוזר לחברה. נוסף על כך, הנסיעות הן ארוכות ואם אתם אנשים שלא נהנים מנהיגה בכלל אולי זה פחות בשבילכם.

 

איך לבחור רכב?

יש שתי דרכים לטייל עם רכב באפריקה: לקנות או להשכיר. השיקולים פה הם נטו כלכליים ותלויים באורך הטיול. ככל שהטיול ארוך יותר כך משתלם יותר לקנות ולא להשכיר.

בבחירת הרכב חשוב לוודא שהמצב המכני שלו טוב ושאם יש בעיות אז אתם מכירים אותן. לכל רכב יש את העניינים הקטנים שלו וכדאי לדבר עם מי שקונים ממנו את הרכב כדי לא להיות

מופתעים.

(אנחנו טיילנו חצי שנה וקנינו רכב, והרבה דברים פה מתייחסים לרכב קנוי ולא שכור. אם אתם שוכרים רכב, תתייחסו רק למה שרלוונטי לכם).

מבחינת יכולות, כמובן שזה תלוי בכמה הרפתקנים תהיו, רכב גבוה עם צמיגים טובים משמעותי יותר מ4*4. אנחנו השתמשנו בצמיגי BFGoodrich all-terrain שהיו מעולים ולא היו לנו פנצ'רים בכלל. צמיגים לא זולים, אבל שווים את זה. השימוש ב4*4 חשוב בעיקר באיזור חוליים או בוציים. במידה ואתם מתכננים טיולי שטח רציניים זה כבר סיפור אחר. בכל מקרה, רוב הדרכים עבירות בקלות לרכב גבוה עם צמיגים טובים.

המקום שבו הכי קל למצוא רכב הוא דרום אפריקה.

כמו כן, שווה לקחת את הרכב למכונאי לבדיקה וטיפול לפני יציאה למסע ארוך כדי שלא תתחילו עם בעיות, וככה גם תוכלו לדעת מה מצב הרכב והאם המחיר שלו מתאים. כמובן ששווה לקנות רכב ממישהו שסומכים עליו, בין אם ישראלים ובין אם לא, ועדיף כמובן לא לקנות מרחוק בלי לראות את הרכב לוודא את המצב שלו (אם מתאפשר, לפעמים אין ברירה). חשוב להבין- קנית רכב ממקומי דורשת התעסקות בירוקרטית שהיא לא תמיד פשוטה אם אין לכם חברים/משפחה במדינה. בקניה ממטיילים אחרים לפעמים ניתן לעקוף את הבירוקרטיה.

הרכבים הנפוצים לטיול מהסוג הזה שייכים לטויוטה או לניסן, ולכן גם הכי נוח למצוא להם חלקי חילוף.

כשאתם קונים רכב למסע, יש חשיבות גם לציוד שהוא מגיע איתו. קניה של ציוד אולי נראית כמו הוצאה שולית, אבל היא בקלות יכולה להגיע לכמה אלפי שקלים. הכי נוח, בנושא הציוד, זה לקנות רכב ממטיילים אחרים שכבר יש בו הכל וזה כלול במחיר (עניין של נוחות והתעסקות. יכול להיות שאם תקנו רכב בנפרד ואז תציידו אותו בהכל תצליחו לחסוך, אבל זה דורש זמן ולא בטוח שישתלם). כמובן שציוד טוב לא מכפר על מצב גרוע של הרכב, ותמיד צריך לעשות חשבון בין שניהם.

בנזין או סולר? בחירה שלכם, יש יתרונות לכאן ולכאן. חפשו באינטרנט לפני אם זה מעניין אתכם. בגדול ההבדל הוא לא מאוד משמעותי.

 

טיפול ברכב:

חשוב לזכור שאם קניתם רכב, הרכב הוא אחד הדברים החשובים בטיול שלכם. הרכב הוא הבית, הוא נושא הכלים, התחבורה שלכם, והמקום הכי בטוח לדברים שלכם. חוץ מזה, שמאוד תרצו בסוף הטיול למכור אותו ולהחזיר חלק ממה שהשקעתם. לכן, חשוב מאוד לשמור טוב על הרכב לאורך כל הטיול ולדאוג לטפל בו את הטיפולים הנדרשים (טיפולי 10,000 קבועים ובמידה וישנה בעיה לטפל בה מיידית). תזכרו שאם תתעלמו מבעיה יש סיכוי טוב שהיא תחמיר בהמשך ותמצאו את עצמכם במקום שבו למצוא מכונאי שאתם מוכנים שיטפל לכם ברכב הוא קטן.

טיפולים ותיקונים שווה תמיד לעשות אצל מכונאי שאתם סומכים עליו. כדי למצוא כזה, מומלץ להיעזר במישהו מקומי שמכיר מכונאי. אפשר תמיד לשאול את בעלי המקומות שתשנו בהם, עדיף אנשים לבנים (פשוט רוב הפעמים המקומיים ימליצו לכם על חבר לפי קרבה ולא לפי מקצועיות, במיוחד במקומות בהם מכונאים טובים הם נדירים). חוץ מזה, רצוי הבן אדם שממנו מבקשים יהיה מישהו שיש לו רכב דומה למה שיש לכם, ככה שהוא ידע להפנות אתכם לאדם הנכון. גם אחרי שיגיע המכונאי, חשוב לשים לב שהוא יודע מה הוא עושה, ועדיף תמיד להיות איתו במהלך הטיפול (כדי לא להוריד את כל הציוד מהרכב וכדי לוודא שהוא לא עושה שטויות). במידה ואין מכונאי שאתם יכולים למצוא דרך המלצה, לרוב בערים הגדולות יש מוסכים מורשים של חברות גדולות (טויוטה, ניסן וכו'). לקחת בחשבון שטיפול שם יקר הרבה יותר ויכול להיות גם יקח יותר זמן. מצד שני, הוא נותן לכם אחריות וודאות על איכות הטיפול.

במידה ואתם צריכים חלקי חילוף, כדאי שהמכונאי יקנה (בדרך כלל הוא יודע איפה למצוא את מה שתצטרכו וגם הוא בטח מכיר את האנשים ויקבל מחיר טוב. בכל מקרה, שווה להחזיק חלקים קריטיים (משתנה בין כל רכב ומה אתם מחליפים כל טיפול) אצלכם כספייר למקרה שלא יהיה למכונאי את החלק או שתתקלו בבעיה שתוכל להיפתר בקלות רק ע"י החלפת החלק.

הרבה פעמים מכונאים טובים מועסקים גם ע"י הלודג'ים הגדולים שמוציאים טיולי ספארי. אם נתקעתם, שווה לנסות לשאול בלודג' גדול כלשהו אם יש להם מכונאי שיכול לעזור לכם.

 

נהיגה באפריקה:

במדינות בהן אנחנו היינו נוהגים בצד שמאל (הפוך מבארץ). חשוב להיות עירניים ואם אתם בזוג אז לעזור אחד לשני עם תמרורים וצמתים, לפחות בהתחלה. בדרך כלל רכב שתקנו יהיה רכב גדול, כבד וגבוה ממה שאתם רגילים לנהוג עליו בארץ. קחו את הזמן להתרגל לרוחב ולאורך שלו וחפשו דרכים ללמד את עצמכם את גודל הרכב (לדוגמה: אם אתם רואים משהו קטן על הכביש לנסות לדרוס אותו עם הגלגל השמאלי, היצמדות למרכז הכביש כדי להימנע מנפילה לשול).

חוץ מחוקי התנועה יש שפה על הכביש וכל מיני סימנים שחשוב להכיר:

  • איתות: אם אתם נוסעים אחרי משאית כבדה, יכול להיות שהיא תאותת לכם האם בטוח לעקוף אותה. איתות שמאלה אומר שאפשר ואיתות ימינה אומר שלא. בכל מקרה, לא לסמוך על זה (לפעמים אנשים עושים בדיוק ההפך) ותמיד להיות זהירים, אבל לרוב זה עוזר כשאין שדה ראיה טוב.

  • ענפים על הכביש הם תחליף נפוץ למשולשי אזהרה. אם אתם רואים ענפים תהיו מוכנים לרכב שעומד בצד.

  • במדינות מסויימות יכולים לסמן עם היד שאפשר לעקוף, שצריך להיזהר ממשטרה או שהכל בסדר.

  • הבהוב הפנסים בדרך כלל מסמן "שים לב אלי" אם אתם עוקפים או נוסעים צמוד למרכז הכביש. אפשר להבהב בחזרה לאישור. הבהובים מהירים מרכב שבא מולכם יכולים לסמן לכם שיש משטרה בהמשך.

המהירויות המותרות משתנות בין מדינה למדינה, אבל לכל מדינה יש את האופי שלה בנושא וכמה השוטרים מקפידים ומשתמשים במצלמות מהירות. דוחות על עבירות ינתנו במקום ותצטרכו לשלם החל מ-50 שקלים עד 300 שקלים, במטבע מקומי כמובן.

נהיגה בלילה מאוד לא מומלצת. ברוב המקומות במדינות הפחות מפותחות אין תאורת רחוב והמכוניות מאוד מסנוורות (במידה והם בכלל נוסעים עם אורות). בנוסף לזה, הכבישים לא תמיד במצב טוב, אנשים הולכים על הכביש והחיות פעילות הרבה יותר. מומלץ מאוד להימנע מנסיעות בלילה ולהגיע למקום בו אתם ישנים לפני שמחשיך.

משטרה:

שוטרים נמצאים על הכבישים בכל המדינות, לרוב בלי ניידת אלא בעמדות ומחסומים. בדרך כלל יבקשו מכם רשיון נהיגה, יבדקו ביטוח (במדינות שחובה) ומסמכים שונים בהתאם למדינה. המסמכים הם בדרך כלל המסמכים שנדרשתם להוציא בגבול כמו אישור כניסה עם הרכב ואגרות למיניהם.

לרוב, נימוסים (להוריד כובע/משקפי שמש, לפנות בsir ולשאול לשלומם וכו') יעזרו לכם עם השוטרים. כמו כן הנוצרים באפריקה אוהבים את ישראל ("שם ישו נולד!") והרבה פעמים יתנו לכם לעבור אפילו בלי לבדוק אתכם.

יש גם את גישת ה"לא מדבר אנגלית", שלפעמים תעבוד, במיוחד אם תפסו אותכם עושים עבירה, אבל זו לא הצלחה מובטחת והיא גם תדרוש מכם סבלנות עד שהשוטר יתייאש וישחרר אתכם.

ברוב המדינות יש כל מיני סוגים של שוטרים, חלק יכולים סתם לבדוק רישיון וחלק יכולים גם לבקש מכם להראות מטף, איתות, מים בוישרים או כל דבר אחר בסגנון.

במדינות פחות מפותחות יש גם את אופציית השוחד. למשל בטנזניה, דוח על מהירות יהיה 30,000 שילינג, אבל אפשר להצליח לשחד את השוטר ב10,000 "בלי קבלה". לשיקולכם- שימוש בשוחד מעודד שחיתות במדינה.

 

דלק:

הדלק באפריקה יותר זול מבארץ, אבל גם מאוד משתנה בין המדינות. כדאי לברר לפני מעבר הגבול את מחיר הדלק במדינה הבאה ולתדלק/לחכות בהתאם.

ישנם מספר חברות דלק גדולות שפועלות בכל אפריקה (Total, Puma, Engen ועוד), שהן בדרך כלל תחנות דלק מסודרות ונוחות. אל תתפלאו אם תגיעו לאיזה עיירה מבודדת ולא יהיה דלק בתחנה. חשוב לתכנן את המסלול ולראות מתי מתדלקים, ותמיד כדאי להחזיק לפחות ג'ריקן דלק ספייר אחד. חוץ מזה, בתחנות דלק מרוחקות שלא עוברים בהן הרבה, ייתכן והדלק אינו נקי כל כך, ועדיף תמיד לתדלק בתחנה שאתם סומכים עליה. בתחנות דלק תוכלו למצוא לרוב חנויות נוחות וכל מיני חומרים לרכב במיד/ה וחסר. שימו לב שלא כל תחנה שמופיעה במפה באמת קיימת, ואם כן, לא תמיד היא של החברה שכתובה, בעיקר במקומות נידחים.

יש תחנות דלק שאפשר גם לשלם בהן באשראי אם תעדיפו, ויש כאלה שיש בהן גם שירותי תיקון מסויימים.

 

ציוד:

טיול עם רכב מאפשר לכם לסחוב הרבה ציוד שלא הייתם סוחבים בתיק ובכך להקל עליכם בהרבה מובנים.

בישול: יש לכם יכולת לבשל בכל מקום ובכל זמן ללא תלות במקום בו אתם ישנים. אתם יכולים לסחוב מיכל גז (3-5 ק"ג זה בהחלט מספיק), סירים, מחבתות, כלי אוכל, מצרכים, ואם יש לכם מקרר אז בכלל אתם יכולים להתפרע.

מים: אתם יכולים לקנות גם 30 ליטר מים ואין לכם בעיה של לסחוב אותם. יש גם רכבים שמגיעים עם מיכל מים גדול על הגג שניתן למלא במים לא מינרלים ולהשתמש בו לבישול, שטפית כלים וכו'.

נוחות: אוהל גג הוא אופציית הלינה הכי נוחה כשמדובר ברכב מאובזר. הרבה פעמים זו גם אלטרנטיבה הרבה יותר נעימה וזולה לחדרים שמציעים. בדרך כלל האוהלים האלה נוחים מאוד ואתם ממש תוכלו לישון בהם על מזרון עם כריות ושמיכה (לשיקולכם, ניתן גם עם שק שינה). אתם יכולים גם לסחוב כיסאות ושולחן ולשבת בנוח בכל מקום שתבחרו בו. במידה ואתם יותר מזוג בהחלט אפשרי לשים ברכב גם אוהל קרקע נוסף. תוכלו לסחוב הרבה ציוד היגיינה (סבונים, אבקת כביסה, נייר טואלט וכו').

תוספות: תוכלו לסחוב כל מה שתבחרו בלי בעיה. גיטרה, קניות, תיקים או כל דבר שתבחרו. בגדול, הרכב מאפשר לכם לטייל עם דברים שהיה פחות נוח לטייל איתם בלעדיו.

 

עזיבה של הרכב לכמה ימים ועצירות לילה:

המקומות בהם תעצרו לישון יושפעו במידה ותהיו עם רכב. פחות מומלץ להשאיר את הרכב חונה ברחוב במשך הלילה, ולכן תמיד תעדיפו לישון במקום שבו ניתן להחנות את הרכב בבטחה. לפעמים האופציה היחידה תהיה יקרה ביחס לאחרות, אבל זה עדיף מלסכן את הרכב ואת כל הציוד שבו.

אנחנו ממליצים להסתובב כמה שפחות עם הרכב בערים גדולות, מכיוון שהרכב בדרך כלל גדול ולא נוח לנסיעה בעיר. לדעתנו, עדיף להגיע למקום בו אתם מתכננים לישון, להשאיר בו את הרכב ולצאת להסתובב ברגל/בתחבורה ציבורית.

במידה ואתם יוצאים לטרק, ספארי או אטרקציה אחרת שתשאיר את הרכב לבד לכמה ימים, חשוב לוודא שאתם משאירים אותו במקום בטוח. המקום בו אתם ישנים יום לפני יוכל להיות אופציה טובה, כמובן במידה ואתם סומכים על המקום ובעל המקום מסכים. חשוב לקחת את זה בחשבון בתכנון, ולא להתפשר על המקום.

במידה ואתם ישנים בקמפינג חשוב לוודא שהמקום מאפשר גישה עם רכב למתחם הקמפינג. ישנם מקומות בהם לא תוכלו להגיע עם רכב למתחם עצמו ותוכלו לישון או באוהל רגיל או במגרש חניה.

 

תכנון מסלול:

בעיקר כדי לחסוך זמן וכסף, כדאי להשקיע בתכנון המסלול. תכנון ראשוני כמובן כולל את המדינות בהן תרצו לעבור, מקומות ספציפיים שמעניינים אתכם ואטרקציות שתרצו לעשות. דרכם אפשר להתחיל לתכנן מסלול עקרוני בכל מדינה, כך שיהיה לכם הכי קצר ומשתלם. בלי קשר לתכנון המקורי, תוך כדי הטיול הולכים להשתנות לכם המון דברים ולכן חשוב לעצור ולתכנן מידי פעם מחדש.

הדרכים באפריקה מאוד לא צפויות ולפעמים יום שמתוכנן כקצר מתארך מאוד כי הכביש פתאום נסגר או בשיפוץ. אנחנו ממליצים לא לתכנן יותר מ400 קמ נסיעה ליום, גם כי זה מתיש וגם כי זה משאיר מספיק זמן לטעויות לפני שמחשיך.

מומלץ לתכנן נסיעות על כבישים ראשיים, שהם בדרך כלל טובים יותר ומתוחזקים יותר. כבישי עפר יכולים להיות בין סבירים לבין בלתי עבירים (במיוחד אחרי העונה הרטובה). כדאי, במידה ואפשר, להתייעץ עם המקומיים לגבי עבירות הדרכים.

בכל מדינה צריך ללמוד מה המרחק שאתם מסוגלים להתקדם ביום. במדינות מסויימות תוכלו לנסוע 400 קמ בכמה שעות ובאחרות ביום שלם. אל תתכננו יותר ממה שאתם מסוגלים לפני שאתם מכירים את הדרכים במדינה.

שימו לב איפה אתם נוסעים וכמה אתם מוכנים לדרך. יש מקומות בהם עדיף לא לנסוע לבד (בדרך כלל בנסיעות שטח קשות ומרוחקות) כי במידה ותתקעו תהיו בבעיה. אם יש אופציה למצוא רכב נוסף שנוסע, עדיף, כך תיהיו בטוחים יותר. אל תשכחו גם לתכנן כך שתעברו בזמן בתחנת דלק בהתאם לגודל מיכל הדלק שלכם וצריכת הדלק של הרכב.

 

ניווט:

יש כל מיני דרכים לנווט באפריקה. חשוב לשים לב מאיזה דרך אפליקציית הניווט מובילה אתכם, מכיוון שלא תמיד היא מבדילה בין דרך ראשית לבין דרך עפר לבין דרך שהיא בקושי עבירה לסוס.

אפליקציות שאנחנו השתמשנו בהן:

Maps.me- אפליקציה מאוד נוחה בעיקר בגלל השימוש בטיפים של "מזונגו" ומציאת מקומות לינה, אוכל, ואטרקציות. הניווט בה לפעמים בעייתי וחשוב לבדוק שהיא לא מביאה אתכם בדרך הקצרה אבל הבלתי עבירה. שימו לב שבמפס.מי שביל שבקושי עוברים בו ברגל יכול להראות כמו שביל שאפשר לנסוע בו עם רכב משפחתי רגיל. תסמכו על הדרך לא פחות משאתם סומכים על המפה ואם נראה לכם שהמפס.מי לוקח אתכם מדרך בעייתית תעצרו ותחפשו דרך אחרת.

Google maps- משלימה את המפס.מי. נוחה בשביל לחפש מקומות לינה, אוכל ועסקים. תוכלו למצוא בה גם מספרי טלפון וביקורות על מקומות. דורשת אינטרנט. הפתרון לזה- הורדה של האיזורים בהם אתם מתכננים לעבור (כשיש לכם ווייפיי או בבית לפני) כך שניתן יהיה לנווט גם ללא אינטרנט.

Orux maps- אפליקציה למפות שיש בה אופציה להורדה של מפות טופוגרפיות של כל העולם. יכול לעזור במידה ואתם בשטח (ברכב או ברגל) או כדי לאמוד את טיב הדרך בה אתם עתידים לנסוע.

Waze- דורשת אינטרנט אבל עובדת טוב במדינות המערביות יותר.

Track4africa- נפוצה מאוד בעיקר אצל דרום אפריקאים. מכילה מפות, הסברים ופרטים על כל אפריקה כולל את סוג הדרך. ניתן להוריד אוף-ליין ולנווט. יש פרטים על המקומות, הערות של מטיילים ולרוב גם מספר טלפון. שימו לב שהאפליקציה עולה כסף. ניתן להוריד את האפליקציה בחינם ולשלם עבור מפות ספציפיות שאתם צריכים.

תוכנות נוספות ששמענו עליהן אבל לא ניסינו:

Pocket earth- תוכנת ניווט שמכילה מפות עם סימונים של מקומות לינה, דלק, כספומטים, מסעדות ועוד. ניתן להוריד את המפות אוף-ליין. מציינת גם את סוג הדרך. עולה כסף. זמינה נכון למאי 17 רק לאייפון.

מכשירי ניווט- יש כל מיני אופציות, Garmin היא אחת המוכרות. עולה כסף.

אנחנו ממליצים כשיש ספק לבדוק ביותר מאפליקציה אחת כדי לוודא שאתם בסדר.

 

מעברי גבול:

מעבר גבול הוא תהליך יחסית פשוט כשאתם ללא רכב, אבל העברת הרכב לפעמים גוררת התעסקות נוספת שלוקחת זמן וכסף. לכל מדינה יש את החוקים שלה לגבי התשלומים והמיסים שתצטרכו לשלם על העברת הרכב.

  • כמה נקודות חשובות:

  • אנשים במעבר הגבול שבאים אליכם ומתחילים לעזור לכם לבצע את התהליך, גם אם יש להם תג, הם או נוכלים או יבקשו ממך כסף על העזרה. אל תתנו להם לעזור לכם ותבצעו את הפעולות לבד. כך תדעו שאתם משלמים את הסכום האמיתי ולא משלמים "תוספות".

  • המעבר מתחיל בחתימות של יציאה מהמדינה, קודם כל אתם (imigration) ואחר כך הרכב (customs). לרוב המקום יהיה משולט ותוכלו להתמצא/לשאול את אחד העובדים שבדלפקים.

  • כדאי לקרוא קצת באינטרנט לפני ההגעה למעבר הגבול כדי לקבל מושג על התשלומים שתצטרכו לבצע. כמעט את כל התשלומים ניתן לבצע בדולרים ולא רק בכסף מקומי.

  • שימו לב על מה אתם משלמים, ושאתם מקבלים קבלה על כל תשלום. כך תמנעו מלשלם סכום גדול ממה שצריך. מעבר לכך, אנשים שעובדים לא במשרד/לא מאחורי דלפק הם רמאים פוטנציאלים.

  • כדאי להכין מראש את כל המסמכים החשובים למעבר. לרוב יבקשו את הדרכון שלכם, רישיון הרכב, הוכחה על בעלות (או ייפוי כוח חתום מלווה בצילום תז/דרכון של בעל הרכב) ובחלק מהמדינות ירצו גם קרנה-דה-פאסאז' (מסמך שקשור במעבר רכב בין מדינות).

רוב מעברי הגבול פתוחים כל יום משעה 6 עד שעה 18 (פחות או יותר) יש הבדל גדול בין מעברי הגבול במדינות המפותחות לבין המדינות הפחות מפותחות. החל מבוצואנה צפונה אנחנו ממליצים לתכנן את המעבר כחצי יום ולהגיע כמה שיותר מוקדם. המעבר, כמו אפריקה כולה, יכול להתארך ולהימשך יותר מהצפוי.

במעברי הגבול האלה יתנפלו עליכם מחליפי כסף ואנשי ביטוח לרכב. תכינו את עצמכם מראש במחירי הביטוח וחברות הביטוח המוכרות ובשער החליפין.

ומנגד, ככל שמתקרבים לעבר דרום אפריקה כך נעשים מעברי הגבול נוחים ונעימים יותר.

מומלץ לא להגיע למעבר הגבול עם אוכל "חי" (בשר לא מבושל, ירקות, ביצים) כי עלולים להחרים לכם אותו.

 

ביטוח:

ישנן מדינות בהן יש חובת ביטוח צד שלישי. כמו הרבה דברים באפריקה, חובה היא לא לגמרי חובה ותלויה בסבלנות שלכם וברצון שלכם להתווכח. יש מדינות שיבקשו ביטוח כחלק מהמסמכים למעבר הגבול וחלק לא. שוטרים אוהבים לבדוק את הביטוח במדינות שזה מוגדר חובה, אבל כמובן שעם סבלנות ולפעמים תשלום קטן אפשר לצאת מזה. אנחנו העדפנו לשלם את הביטוח כדי לחסוך זמן ועצבים. חוץ מזה, שאם יקרה משהו אז יהיה נחמד לא להתעסק עם צד שלישי.

 

ציוד חובה ברכב:

ישנן מדינות שבהן יש חובה על דברים מסויימים ברכב, לדוגמה: מטף, משולשי אזהרה, מחזירי אור, אפודים זוהרים וכו'. לפני הגעה למדינה, תוודאו שיש לכם את כל הדברים הדרושים ברכב (חיפוש קצר באינטרנט או בספר טיולים). לרוב, דברים שהם לא מחזירי אור (שרואים מבחוץ) ייבדקו רק אם לשוטרים ממש ממש משעמם. חוץ מאלה, בכל המדינות חובה רישיון רכב, רישיון נהיגה (כדאי מאוד גם בינלאומי, למרות שלרוב הישראלי תופס) והוכחת בעלות/ייפוי כוח מהבעלים של הרכב (בעיקר בשביל מעברי גבול).

 

חילוץ וגרירה:

אנחנו ממליצים להחזיק ברכב ציוד חילוץ בסיסי. רצועות גרירה ואת חפירה הם בהחלט שימושיים ויכולים לעזור מאוד אם אתם נתקעים. לפחות גלגל ספייר אחד ולמשקיעים אפשר גם ערכה לתיקון פנצ'רים. יש כמובן עוד הרבה דברים שיכולים לעזור כמו כננת, קומפרסור, הייליפט, ועוד ועוד. כל אחד ומה שמתאים לו ובהתאם לדרכים שבהן הוא מתכנן לטייל.

במידה ויש נזק לרכב או שאתם צריכים גרר, כדאי למצוא מראש מספר של חברות גרירה במדינה שבה אתם נמצאים, או לפחות את המספר של המשטרה. ובלי קשר, כדאי תמיד שיהיה לכם איש קשר מקומי לכל מקרה (או שאתם מכירים או שהתחברתם בדרך. יכול גם להיות בעל הוסטל שישנתם אצלו והתחברתם קצת).

 

ספארי בנהיגה עצמית:

כשאתם עם רכב משלכם תוכלו לעשות נהיגה עצמאית בפארקים ובשמורות. יתרון: זול משמעותית וכיף מאוד. חסרון: יש סיכוי שתראו פחות מאשר עם מדריך כי אתם לא מכירים את השטח ואולי לא מספיק מיומנים בלמצוא חיות (כמובן שזה לא בהכרח. אנחנו ראינו המון גם בלי מדריך ולפעמים אפילו הקדמנו את המדריכים וראינו יותר מהם). בכל מקרה, סיכוי טוב שתעשו לפחות אחד כזה ולכן חשוב לדעת להתכונן לזה נכון.

הכנות מקדימות-

לינה- חשוב לסגור מראש את מקומות הלינה בהתאם למסלול שאתם רוצים לעשות בפארק. אפשר לעשות את זה מראש או במקום, אבל קחו בחשבון שאם לא קבעתם מראש וזאת עונה מתויירת, סיכוי טוב שלא יהיה לכם מקומות בקמפסייטים בתוך השמורה ותאלצו לישון מחוץ לשמורה או לעשות מסלול פחות נוח.

לינה בתוך השמורה היא מומלצת ביותר. ברוב המקרים מדובר אמנם באופציה היקרה יותר, אבל זה יאפשר לכם לנסוע בשמורה בשעות הבוקר המוקדמות ושעות הערב המאוחרות וכך להגדיל משמעותית את סיכויי הצפייה שלכם בחיות מעניינות.

ציוד- בחלק מהשמורות (בעיקר אלה שלא בדרא"פ ונמיביה) אין אפשרות לקנות אוכל, מים או דלק בתוך השמורה ולכן חשוב להיערך מראש עם מספיק מכל הדברים. כדאי לצאת יותר מרכב אחד כך שאם קורה משהו תמיד יש אפשרות לעזור אחד לשני, ובאופן כללי מומלץ מאוד להצטייד בציוד חילוץ, בין אם אתם רכב אחד או יותר.

מסלול- אם אתם מצליחים, עדיף למצוא מדריך או ריינג'ר ולדבר איתו כדי שיעזור לכם לתכנן את המסלול שלכם בתוך השמורה, או לפחות להבין את האזור. ככה תקבלו את כל המידע שאתם צריכים (איפה ריכוזי החיות, מה מצב הדרכים וכו'). לרוב בכניסה לפארקים יושבות פקידות שלא מבינות באמת מה אתם רוצים ואין להן את המידע שאתם מחפשים.

תכנון- השעות המעניינות לרוב הן הבוקר ואחרה"צ. תכננו מספיק ימים כדי שתוכלו באמת להרגיש את המקום ולראות דברים מעניינים. כמו כן חפשו את המקומות המעניינים לפני וסמנו לכם אותם על המפה.

טיפ- אנחנו ממליצים לתכנן מראש את הארוחות כדי לא להפסיד זמן בשמורה. לדוגמה: לבשל את ארוחת הצהריים בערב לפני (או בכלל לבשל הכל מראש ורק לחמם), לתכנן ארוחת בוקר מוכנה ומהירה (למשל קורנפלקס) וכך תוכלו רק לעצור, לאכול ולהמשיך ואין צורך בבישול במהלך היום.

תוך כדי הסאפרי- למרות התכנונים, אתם באפריקה, ודברים ככל הנראה ישתנו תוך כדי. תיהיו ערוכים לכך. אם אתם רכב לבד תוודאו באיזה דרכים נמצאת רוב התנועה ותנסו להישאר קרוב אליהן למקרה שתתקעו. כמו כן, מדריכים וריינג'רים ישמחו תוך כדי לכוון אתכם לעבר נקודות עניין או במקרה והלכם לאיבוד. שימו לב שאתם מודעים לזמנים בהם מותר לנסוע בפארקים ומתי עליכם לעזוב/ להגיע לקמפסייט כדי להימנע מקנסות. חשוב לדעת את מגבלות הרכב שלכם כשאתם עוברים מים או חול עמוק. פחות נעים להיתקע לילה שלם באמצע נחל או איזו דרך מבודדת. ובסוף, כבדו את הטבע, החיות ואת חוקי המקום. תשאירו אחריכם בדיוק את מה שהיה קודם אם לא טוב יותר.

קצת מידע על ספארים אפשריים שאנחנו עשינו:

צפון טנזניה (סרנגטי, נגורונגורו, טרנגירי):

אולי השמורות הכי יפות בעולם. את השמורות האלה ספציפית עשינו עם מדריך, אבל ניתן גם לעשות לבד עם הרכב שלכם (במידה וכן- ממליץ לחפש לפני מישהו שיוכל להסביר לכם על תהליך ההזמנה והתשלום). הטרנגירי היא שמורה קטנה יחסית שמכילה בעיקר פילים. לרוב עוצרים בה בגלל שהסרנגטי וסביבתו רחוקים מהערים המרכזיות שמהן יוצאים ספארי ולא רוצים לבזבז יום שלם בנסיעה בלי לראות חיות בכלל. נגורונגורו היא שמורה ענקית שגולת הכותרת שלה הוא המכתש. מקום מדהים ומלא חיות. מאוד מאוד שווה להגיע לשם, גם בשביל היופי של המקום וגם בשביל החיות. הסרנגטי היא שמורה ענקית ומיוחדת שבה מתרחשת גם "הנדידה הגדולה"- נדידה של מליוני גנו וזברות. ניתן לראות בה המון חיות מכל הסוגים. השמורה מגיעה עד הגבול עם קניה (נהר המארה). מאוד ממליצים להגיע (מודרך או עצמאית).

צ'ובי (Chobe):

פארק גדול בצפון בוצואנה. פארק מדהים שיש בו את כל סוגי החיות, והכי מדהים זו כמות הפילים האינסופית שיש בו. הפארק מתחלק לכמה אזורים. בחלוקה גסה: Forest Reserve, Savuti, Linyati. בשני האיזורים הראשונים תוכלו לראות הרבה מאוד פילים, היפופוטמים ואוכלי עשב אחרים. טורפים יותר קשה לראות בגלל הצמחייה הסבוכה. סבוטי הוא שטח מדברי ושונה מהשניים האחרים.  הדרכים חוליות מאוד (חובה 4*4) והשטחים פתוחים יותר. מוקדי העניין הם בורות המים שמושכים מלא פילים וכמובן חיות נוספות. כאן תוכלו לראות יותר אריות, צ'יטות וטורפים אחרים.

בתוך הפארק יש שלושה קמפסייטים עיקריים (ללא התייחסות ללודג'ים פרטיים)- Ihaha, Savuti, Linyati. המקומות מנוהלים ע"י SKL ואפשר לסגור את הלינה דרך השער שליד קסאני.

מורמי (Moremi):

פארק נוסף, צמוד לצ'ובי וצמוד לדלתת האוקבנגו. הפארק עצמו לא מחולק בצורה רשמית אבל יש בו כמה אזורים: South gate, north gate, third bridge-xakanaxa. השער הצפוני הוא השער שמחבר את מורמי לצ'ובי, והשאר הדרומי הוא היציאה לכיוון מאון. Third brige ו Xakanaxa הם החלקים המערביים יותר והקרובים יותר לדלתא. בכל המקומות האלה יש קמפסייטים שהמשרדים שלהם נמצאים במאון (במשרדי רשות הטבע של בוצואנה). מורמי שונה מצ'ובי בכך שהפארק מוצף יותר ומלא מים, ולכן הצמחייה סבוכה יותר. כמו כן, לרוב החיות מרוכזות באחד הצדדים של השמורה, לכן שווה להקדיש לה מספיק זמן כדי לעבור בכל החלקים.

צ'ובי-מורמי:

אם נכנסים לשמורות, כדאי לשלב את שתיהן (להיכנס במאון ולצאת בקסאני או הפוך). יותר נוח לסגור את הקמפסייטים במאון. ניתן להיעזר בחברות טיולים בשביל זה. שימו לב שבתקופת העומס קשה להזמין לינה בתוך השמורה מהרגע להרגע וכדאי להזמין מראש. קחו בחשבון שכניסה עולה 130 פולה לאדם ליום, 30 פולה ליום לרכב וקמפינג בתוך השמורה 50 דולר ליום. במידה ולא הצלחתם למצוא מקום בתוך השמורה, ניתן גם לישון מחוץ לשמורה, זה גם יותר זול כמובן. שימו לב שגם במקומות האלה עדיין מסתובבות חיות (גם לא מעט טורפים) ואין גדרות.

 

נאי פאן (Nxai pan): שמורה בבוצואנה מצפון למקגדיקגדי. שמורה קטנה יחסית שעיקר העניין בה מתרכז סביב בורות מים. השמורה יפה מאוד ויש בה גם אגם יבש (שנראה כמו מדבר מלח קטן) ולידו קבוצת עצי באובב ענקיים (Bains Baobabs). הקמפסייטים כוללים שטח נחמד עם מקום למדורה, ויש בלוק שירותים מקלחות. בשמורה יש כמה קמפסייטים, הכי כדאי לישון בsouth camp כי הוא הכי קרוב לבורות ולחלק המעניין של השמורה. כדאי לשלב את הספארי עם שמורת מקגדיקגדי שנמצאת מהצד השני של הכביש. בגלל שאין גדרות החיות עוברות ממקום למקום ויכולות להתרכז בכל אחת מהשמורות.

סנטרל קלהארי (Central Kalahari): שמורה ענקית במרכז בוצואנה. שטח עצום ויפה של מדבר מדהים. הקלהארי הוא כמעט המקום היחיד שאפשר לראות בו אריות עם רעמה שחורה. בגדול, החלק הצפוני של השמורה כולל מסלול שסובב סביב בורות מים. יש גם אגמים יבשים, מדבר ודיונות. חשוב להתארגן טוב לפני שנשנכסים לשמורה. המקום הכי קרוב לתדלק אם מגיעים ממזרח זו העיירה Mopipi ואין חנויות שבאמת מאפשרות להצטייד עם אוכל כמו שצריך. חוץ מאוכל כדאי לקחת הרבה דלק ספייר כי הרכב עובד קשה בחול בשמורה, ויצרוך הרבה דלק. אנחנו עשינו רק לילה אחד בDeception Valley, אבל בדיעבד היינו עושים לפחות 3-4 לילות. השמורה ממש עוצמתית ויפה.

אטושה (Etosha): ה-פארק של נמיביה. פארק גדול שנמצא בחלק הצפוני של המדינה. הפארק הזה שונה מהפארקים בבוצואנה והוא הרבה יותר "ידידותי". יש בו תחנות דלק, חנויות ומסעדות בקמפסייטים. הפארק עצמו מאוד יפה אבל החלק המיוחד שלו הוא הבורות מים שנמצאים ממש ליד הקמפסייטים וניתן לצפות בהם לאורך כל הלילה מתוך איזור מגודר בקמפסייט. השבילים בפארק עבירים גם לרכב פרטי והם טובים ומתוחזקים מאשר השבילים בשמורות בבוטסואנה. הפארק יחסית מלא באנשים כך שלא תקבלו בו יותר מידי את תחושת ה"לבד בעולם".

כמה טיפים ספציפיים והתייחסויות למדינות:

טנזניה:

  • המהירות המותרת לנסיעה בטנזניה היא 80 בין-עירוני ו50 בעיר/כפר. יש לא מעט כפרים לאורך דרכים הראשיות ונסיעה (במהירות המותרת) תצא בממוצע 60-65 קמ בשעה. תכננו את הימים שלכם בהתאם.

  • בטנזניה יש הרבה מאוד שוטרים עם מצלמות מהירות שיחפשו אתכם בדיוק בקטעים הכי מעצבנים. לכן חשוב להקפיד על מהירות. כמו כן לא לעקוף בקו לבן ולשמור על חוקי התנועה.

  • הדלק בטנזניה זול, ובתוך המדינה הוא משתנה בהתאם לקרבה הפיזית למרכז. ככל שמתרחקים כל הוא מתייקר. עולה בין 2000-2200 שילינג לליטר בנזין (מרץ 17).

  • ניתן לעשות קמפינג בכל מקום שתבחרו, פרט לפרקים לאומיים ושמורת. לשיקולכם מבחינת הביטחון.

  • הדרכים הראשיות בטנזניה טובות ולא חסרות תחנות דלק.

  • בטנזניה חובה ביטוח צד שלישי ותשלום אגרת כבישים.

  • צריכים מוסך? עדיף שתדברו אם אחד מהמדריכי ספארי במושי/ארושה. הם ידעו לכוון אתכם למוסך טוב.

מלאווי:

  • המהירות המותרת לנסיעה במלאווי היא 80 בין-עירוני ו50 בעיר/כפר. יש במדינה כביש ראשי אחד מרכזי, ולאורך כל היום יש עליו המון אנשים, גם ברגל וגם באופניים, ונסיעה (במהירות המותרת) תצא בממוצע 60-65 קמ בשעה.

  • אין הרבה הקפדה על מהירות הנסיעה במלאווי ולא נתקלנו כעמט במצלמות מהירות. כמובן שככל שמתקרבים לערים המרכזיות כך עולה הסיכוי להיתקל בהן.

  • הדלק במלאווי לא זול אבל גם לא מאוד יקר. כ800 קוואצ'ה לליטר בנזין והוא אחיד בכל המדינה (אפריל 17)

  • ניתן לעשות קמפינג בכל מקום פרט לפארקים ושמורות, ובאופן כללי יש הרבה מקומות לינה תומכי קמפינג.

  • לאורך הדרכים יש הרבה מחסומי משטרה. לרוב הם נועדו בשביל להאט את התנועה ולא יבקשו מכם כלום.

  • במלאווי חובה ביטוח צד שלישי (כ35,000 קוואצ'ה) וTIP (מסמך שמאשר לכם כניסה עם הרכב- 10,000 קוואצ'ה). שימו לב שכל המסמכים האלה (כמו הויזה) הם לחודש. במידה ואתם מאריכים את השהות עליכם להאריך גם אותם.

  • צריכים מוסך? עדיף לחפש בלילונגווי או בלנטייר (שם גם תמצאו מוסכים רשמיים).

זמביה:

המהירות המותרת לנסיעה היא 100/120 בבין עירוני ו-40-60 בעיר.

בניגוד למה שתקראו ברוב ספרי הטיולים, רוב הכבישים בזמביה טובים ואין בהם המון בורות (נכון ל2017). הכבישים מתוחזקים ואפשר לנסוע בהם בכיף.

בכניסה לזמביה משלמים אגרת כבישים (20$) כחלק מהתשלומים במעבר הגבול. שימו לב שיש דרכים בהן יש עמדות תשלום אגרה שיבקשו 20 קוואצ'ה עבור הרכב. במידה ושילמתם בגבול אתם פשוט מראים את הטופס ואתם לא צריכים לשלם.

זמביה היא מדינה ענקית וכל דבר בה רחוק. תכננו את המסלול טוב מבחינת דלק.

  • הדלק בזמביה יקר יחסית למדינות האחרות ועולה כ12.5 קוואצ'ה לליטר (מאי 17).

  • האנשים בזמביה, כולל השוטרים, מאוד נחמדים וחשוב להם להשאיר רושם טוב על התיירים. הרבה פעמים הם יתנו לכם עדיפות או יוותרו לכם בשביל לשמור על הרושם הזה.

  • בזמביה חובה ביטוח צד שלישי (כ- 160 קוואצ'ה), Carbon tax (מס על הרכב- משתנה בהתאם לנפח מנוע. עד 275 קוואצ'ה), אגרת כבישים (20$) ולפעמים עוד איזה משהו קטן, תלוי מאיפה נכנסתם למדינה. הTIP לא עולה כסף ותקבלו אותו לאחר הצגת כלל המסמכים והתשלומים.

  • בזמביה חובה שיהיה ברכב שני משולשי אזהרה, מטף (לרכב גדול עם מיכל דלק גדול) ומחזירי אור מקדימה (לבנים) ומאחורה (אדומים) משני צידי הרכב.

  • צריכים מוסך? לוסקה. Macfarlanes זה אחלה מוסך שאנחנו נעזרנו בו, לא זול אבל שירות מעולה ומקצועי. אם לא אז אולי אפשר למצוא גם בליוינגסטון.

בוצואנה:

  • המהירות המותרת בבוצואנה היא 120 בין עירוני ו60 בתוך יישובים.

  • יש שוטרים עם מצלמות מהירות בדרכים, גם אם נדמה לכם שאתם היחידים שנוסעים בכביש הזה מומלץ להיזהר.

  • בכניסה לבוצואנה תשלמו אגרת כבישים לפי סוג הרכב שלכם (סביבות 160 פולה).

  • כשתעברו את הגבול תתבקשו להצהיר איזה אוכל אתם מחזיקים ברכב. מומלץ להגיע ללא פירות וירקות כי הם אולי יוחרמו, ובכללי עם כמה שפחות אוכל "חי". לא תופס על כל הגבולות, בוודאות תופס במעבר מזמביה.

  • ניתן לחצות מזמביה ישירות לבוצואנה וההפך ע"י מעבורת עם רכב. התהליך כולל יציאה מהמדינה וקניית כרטיס למעבורת (150-200 פולה/קוואצ'ה). ב-2018 אמורים לסיים לבנות גשר שיחסוך את הבלאגן הזה.

  • בבוצואנה יש מלא חיות בדרכים, ואחרי העונה הגשומה גם לא מעט בורות בכבישים. שימו לב ואל תסעו מהר.

  • מאוד מומלץ לא לנסוע בלילה ולא לעשות קמפינג ליד מקומות שנראה לכם שהם גישה של חיות למקור מים..

  • אל תשאירו את האוטו פתוח ואל תשאירו כלום מחוץ לאוטו. יש מלא קופים ועוד כל מיני חברים שישמחו לחגוג על המציאות.

  • איזור מדבריות המלח, דלתת האוקבנגו ומורמי מוצפים מאוד אחרי העונה הגשומה. קחו בחשבון בטיול שלכם ואם אתם נכנסים למורמי או מתכננים נסיעה במקגדיקגדי ותתייעצו עם המקומיים. כמו כן, איזורים נוספים יכולים להיות מוצפים עד גובה של מטר (גם חלקים מכביש).

  • בבוצואנה יש הרבה רכבי שטח ולכן גם הרבה מכונאים טובים. תמיד עדיף לקבל המלצה ספציפית, אבל בגדול רוב המוסכים הם טובים וידעו לעשות עבודה טובה, בייחוד באזורים שבהם יש הרבה רכבי ספארי.

  • לילה אחד בשמורה לא מספיק. תנסו לעשות יותר מאחד אם מתאפשר. רוב השמורות בבוצואנה ענקיות ואתם רוצים כמה שיותר הזדמניות להיות שם בבוקר/אחרה"צ כשהחיות יוצאות.

  • אחרי העונה הגשומה יהיו לא מעט בורות בכביש בעיקר בחלק הצפוני של בוצואנה.

  • אם אתם חוצים מבוצואנה לנמיביה דרך Mohembo, תגיעו לגבול אחרי שהחלפתם את כל הפולה שלכם בראנד. אין איפה להחליף.

  • צריכים מוסך? מאון/קסאני יהיה הכי טוב. במאון יש את Delta 4*4 שזה אחלה מוסך והמנהל שם (Louw) הוא אחלה גבר ומאוד עוזר.

  • הדלק בבוצואנה זול, כ8 פולה לליטר בנזין (יוני 17).

 

נמיביה:

  • בכניסה לנמיביה תשלמו בערך 277 ראנד בשביל אישור לרכב (אגרת כבישים). תבואו עם מזומן.

  • המהירות המותרת בנמיביה היא 120 בין עירוני ו60 בתוך יישובים.

  • באופן כללי הדרכים בנמיביה טובות. רוב הדרכים הראשיות סלולות או שהן דרך עפר טובה. כבישים המסומנים באות D ומטה יכולים להיות בעייתיים ולפעמים תוכלו לנסוע בהם רק 20-30 קמ"ש בממוצע.

  • כמו בכל מדינה, אבל במיוחד פה, תעשו הכנה טובה. תדעו לאן אתם הולכים ומה יש למקום להציע ותצטיידו בהתאם. (דוגמה: אזור פורוס. אזור מדהים שאפשר בכיף פשוט לקחת רכב טוב ולנסוע בשטח באמצע שום מקום. אבל, חשוב להגיע עם הרבה דלק מראש כי דלק לא זמין שם בכלל, וגם מים ואוכל).

  • רוב האנשים מטיילים בנמיביה עם רכב ובדרך כלל הוא מושכר. כמעט לכל מקום שתגיעו, גם אם תיהיה לכם בעיה, סיכוי טוב שיגיע מישהו עם רכב בשלב כזה או אחר.

  • דרכי עפר ראשיות יכולות להיראות כאילו אפשר לנסוע בהן בכיף 120, אבל שימו לב שאפשר בקלות להחליק. סעו בזהירות.

  • מצלמות מהירות ידניות ואוטומטיות קיימות בנמיביה, בעיקר סביב ערים מרכזיות.

  • בנמיביה יש מכונאים טובים בסהכ, ולא מסובך להשיג חלקים להחלפה.

  • הדלק בנמיביה יחסית זול, כ11 דולר נמיבי לליטר בנזין (יולי 17).

דרום אפריקה:

  • המהירות המותרת היא 60 בתוך ערים ועד 120 בין-עירוני. יש תמרורים כל הזמן.

  • הדרכים בדרא"פ טובות מאוד ורובן סלולות.

  • מצלמות מהירות קיימות, וגם מצלמות של מהירות ממוצעת (מחשב מהירות ממוצעת לקטע מסויים).

  • מכונאים גם זמינים פה ויש את שפע החלקים הכי גדול ביבשת לרכב.

  • המדינה ממש גדולה וצריך לקחת בחשבון את המרחקים בין מקומות. מצד שני יש הרבה מקומות לעצור בדרך.

  • יש במדינה הרבה מאוד חוות נחמדות. אם אתם עם רכב, שווה לעצור בכל מיני, לרוב יש גם חנות קטנה שאפשר לקנות דברים שהם מייצרים.

  • הדלק בדרא"פ לא מאוד זול, כ13.5 ראנד לליטר בנזין (ספטמבר 17).

 

לסוטו:

  • לפעמים קצת קשה למצוא מידע על המדינה, אבל אין מה לדאוג בקשר לרכב. אפשר בקלות להסתדר בה.

  • בכניסה ללסוטו משלמים מס על הרכב (30-60 ראנד).

  • מהירות מותרת היא 80 בבין עירוני ו-50 בכפרים וערים. גם ככה אין כמעט אפשרות לנסוע מהר יותר בגלל תנאי הדרך (הרבה פיתולים, עליות, וירידות).

  • הדרכים הראשיות בלסוטו סלולות ממש טוב.

  • הכניסה הכי מאתגרת היא דרך סאני פס (מחייבת 4*4). אם עברתם את זה, תעברו הכל.

  • באופן כללי, אם מחלקים את לסוטו לחצי מצפון מזרח לדרום מערב, החלק הדרום מזרחי הוא הררי והדרכים בו (גם אם סלולות) לוקחות זמן בגלל העליות והירידות הרבות. החלק הצפון מערבי הוא מישורי ואפשר להתקדם מהר יותר.

  • כדאי להקשיב למגבלות המהירות כי הדרכים ממש מתפתלות ויש הרבה חיות ואנשים שיכולים להפתיע בדרך.

  • הדלק זול (כ-9 ראנד/מאלוטי לליטר, אוגוסט 17) אבל לא נמצא בכל מקום. במקומות מרכזיים יש סיכוי למצוא אבל עדיף לבוא עם מיכל מלא מראש ולמלא איפה שיש הזדמנות (שהתחנה נראית סבירה).

 

דברים כללים נוספים:

  • מומלץ שיהיה לכם מפתח ספייר לרכב.

  • במידה ויש לכם ארגזים על הגגון, שווה לנעול אותם עם מנעול. שימו לב לזה כשאתם קונים/ מעמיסים ארגז. באופן כללי, כדאי לנעול כל מה שלא בתוך הרכב (אנחנו נעלנו גם את הגלגל ספייר מאחורה).

  • לרוב, ימי ראשון הם הימים החופשיים, משמע הרבה יותר תנועה של אנשים על הכבשי ופחות של מכוניות.

  • אומנם אפריקה, אבל בחורף יכול להיות קר מאוד בלילה. תדאגו לקחת אתכם באוטו שמיכה טובה (ניתן לקנות בקלות בחנויות או בשווקים).

  • זה שיש לכם רכב לא אומר שאתם חייבים לעשות הכל בנהיגה עצמית. לפעמים, בהתאם למצב הדרכים וסוג האטרקציה, שווה לכם לעשות טיול עם מדריך ברכב לא שלכם.

  • יכמה דברים קטנים שכדאי לשים לב אליהם: לחץ אוויר בצמיגים (להוריד כשאתם בשטח, במיוחד בחול. זה ישפר את האחיזה של הרכב ויפחית את הסיכוי שלכם לפנצ'ר), אם אתם מתחפרים בחול-קודם כל לעצור ולחשוב ולא להמשיך בכוח. לפעמים קצת חפירה תעזור או לעשות אחורה-קדימה כמה פעמים.

  • אף פעם לא משאירים רכב פתוח או לא נעול. גם אם אתם יושבים לידו. קרה לא פעם שנגנבו תיקים ע"י אנשים, או נגנבו דברים ע"י קופים.

 

ולסיכום, אין לנו ספק שלטייל באפריקה עם רכב זו הדרך הטובה ביותר לחוות את היבשת הזו. מקווים שהצלחנו לעזור לכם לקראת החוויה הכי מוצלחת בחיים שלכם. תהנו! :)

קצת על הכותבים

bottom of page