על פסגת אפריקה- עם אבא
שם המחברת: רננה ינובסקי
תאריך: 01/09/16
הטיפוס לקילימנג'רו עם אבא
באוגוסט 2015 טסנו לירח דבש של חצי שנה ביבשת השחורה והמדהימה.
התחלנו באתיופיה וירדנו דרומה. כשהיינו בקניה באוקטובר, בעודנו מתכננים את הטיפוס להר קניה קיבלנו שיחת טלפון מפתיעה מחיים, אבא של אלון והחם שלי בה הוא הציע לנו להצטרף אלינו לטיול ולטפס איתנו את הקילימנג'רו.
חיים, בן 63, סבא לחמישה נכדים. אנחנו הופתענו ושמחנו מאוד מההצעה והתחלנו לתכנן את השבוע וחצי המיוחדים והלא פשוטים העומדים לפנינו עם אבא.
הרבה מספרים על טיפוס הקילימנג'רו, "ההר הגבוה ביותר באפריקה וההר הבודד הגבוה בעולם". "יש כמה דרכים להעפיל אל הפסגה, אף אחת לא קלה, יש המון חברות המציעות לטפס איתן את ההר, כולן יקרות מאוד ולכל אחד חוויה אחרת מהטיפוס". התרגשנו מהאתגר.
את הר קניה דווקא, טיפסנו דרך חברה היושבת בניירובי שציוותה אלינו מדריך מעולה, מקצועי, אמין ולא צעיר. בעליה לפסגה, בקור של אמצע הלילה המדריך ידע להוביל אותנו בדיוק בקצב הנכון, בקצב שלא יתיש אותנו, עם הפסקות שלא יקררו אותנו ועם כל זה – להגיע לפסגה בדיוק בזריחה.
כל התכונות הללו הובילו אותנו למסקנה כי זה המדריך שאנחנו רוצים שידריך אותנו גם בקילימנג'רו עם אבא. סגרנו את התאריכים המתאימים לפי הגעתו של אבא מול החברה בניירובי והחלטנו לטפס את הפסגה דרך "מרונגו רוט" המכונה מעט בזלזול דרך "קוקה קולה" – משום שהיא נחשבת לדרך הקלה ביותר לטיפוס על ההר.
אבא הגיע יום לפני תחילת הטיפוס כדי שקצת יתאקלם לפני תחילת הטיפוס אז נסענו יום אחד לשמורת "טרנגירי", כדי לראות גם קצת חיות אם הבאנו את אבא עד אפריקה.... בכל זאת.
בבוקר הטיפוס ירד קצת גשם במושי, העיירה ממנה יוצאים לטיפוס על ההר, אז יצאנו מעט מאוחר אבל ההר עצמו היה נקי מעננים. לקח המון זמן עד שהתחלנו לטפס – צריך לשקול את כל התיקים, לוודא שיש לכולם מספיק אוכל וסוף סוף, בשעה טובה, התחלנו את הטיפוס עם פמליה שלמה של טבחים, פורטרים, מדריך ועוזר מדריך.
אנחנו קצת חששנו בהתחלה מהטיפוס עם אבא. בכל זאת, אומרים שהדרך לא קלה, הגובה מקשה על הנשימה ואבא כבר לא צעיר. אבל – אבא שיחק אותה כמו גדול! הלך לפעמים אפילו יותר מהר מאיתנו וטיפס בלי שום בעיה. אנחנו טיפסנו את ההר בשישה ימים, כאשר יום אחד הוא "יום התאקלמות" בו מתרגלים לגובה ונותנים לגוף לייצר מלאי של כדוריות אדומות לפני שממשיכים בטיפוס.
יום ההתאקלמות שלנו היה שבת. בחרנו בו מכיוון שאנחנו שומרי מסורת ולא הולכים בשבת ולכן החלטנו לנוח ביום הזה.
לא הבאנו פלאפונים איתנו להר והטיפוס עצמו לא מספק לך אטרקציות רבות מעבר לשיחה ודיבורים בין המטפסים כך שהטיפוס עצמו והשבת במיוחד נתנו לנו זמן איכות משמעותי עם אבא. באחד מהימים אפילו עשינו מין "סבב" בו כל אחד היה צריך לספר סיפור משמעותי מהחיים שלו תוך כדי ההליכה. אבא סיפר לנו על התקופה שלו כלוחם במלחמת יום כיפור ועל התקופה שאחריה בה שהה בחו"ל, על החיים בתור זוג צעיר, על מלחמת של"ג ועל דברים אותם חווה במהלך חייו – הן האישיים והן המשפחתיים. אנחנו גם כן סיפרנו לו על חוויות מחיינו ועל הרבה חוויות שצברנו במהלך הטיול עד השלב בו הוא הצטרף אלינו.
ישנו שלושתינו בחדר אחד ומתוך כך מצאנו את עצמינו בסיטואציות בהן לא היינו מדמיינים שנעבור אותן עם אבא ובטח ובטח שאני לא דמיינתי שאני אעבור עם חמי. אין ספק שהטיול הזה חיזק והידק את הקשר עם אבא והוסיף לו נופך שאי אפשר היה לקבל אותו בשום מסגרת ובשום סיטואציה אחרת.
אין ספק שחווית הטיפוס עם אבא הייתה חוויה מיוחדת מאין כמותה! הסיפורים, הדיונים ואפילו משחקי הקלפים יצרו חוויות מיוחדות בסיטואציה שבארץ לא הייתה יכולה להתאפשר.
