התנדבות באוגנדה
שם המחבר: זיו אוריול והדס אביגד
תאריך: 5.6.16
להגיע לגן עדן ולהשאר שם חודש להתנדב
לפני הטיול
כשהחלטנו לצאת לטיול תרמילאי של חצי שנה באפריקה, ,עלה מיד הרעיון של לשלב התנדבות כחלק מהטיול. יש משהו באפריקה שיוצר מין תחושה שאם כבר נמצאים שם ובאים לגלות את היבשת המופלאה הזאת, אז כבר אפשר על הדרך לתת קצת בחזרה. כך התפתח אצלנו הרעיון שלאט לאט גם התגבש כתכנית להתחיל את הטיול ו"לרכך" את השוק של אפריקה על ידי ההתנדבות. לשמחתי, עוד לפני היציאה מהארץ, קיבלנו עצה ממישהי שחיה הרבה שנים באפריקה, שאמרה לנו לא להתחיל בהתנדבות אלא פשוט לצאת לטייל ותוך כדי הטיול למצוא מקום שמתאים לנו ואנחנו רוצים להשאר בו. בדיעבד העצה הזו הייתה מאוד משמעותית בשבילנו ובאמת כך עשינו.
מחפשים מקום להתנדב
התחלנו את הטיול באוגנדה הירוקה והמיוחדת כשכבר מתחילת הטיול אנחנו עם הראש פתוח לנסות ולהתקל באיזו התנדבות איפשהו בדרך. אחרי 3 שבועות בטיול הגענו לאגם בוניוני, שסומן אצלנו בראש עוד לפני שהגענו אליו כמקום שאולי יהיה נחמד להשאר בו קצת יותר זמן. כשהגענו לאגם התאהבנו בו מיד והתחלנו לחפש מקומות להתנדב בהם. חיפשנו קצת באינטרנט, קצת מפה לאוזן בשיחות עם מקומיים ומצאנו את עצמנו מתלבטים בין 4 אופציות שונות. ההבדלים בין האופציות השונות היו במה בדיוק אנחנו הולכים לעשות בהתנדבות, בתנאים שנהיה בהם בזמן ההתנדבות, גילאים של הילדים שאיתם נעבוד ועוד, ובחרנו לפי מה שהכי התאים למה שרצינו.
אגם בוניוני
Loving Hearts Helping Hands Pre & Primary School הוא בית ספר לילדים נזקקים ויתומים שהקים בחור מקומי בשם דיידן, ביחד עם אשתו הקנדית קריסטל. דיידן וקריסטל הקימו גם את Bunyonyi View Gorilla Packers”, גסט האוס מטופח שנמצא על שפת האגם, על מנת לייצר עוד מקום הכנסה ומקום לינה למתנדבים ולאורחים של בית הספר. הם פרסמו שהם מחפשים מתנדבים אז פנינו אליהם, ורק יותר מאוחר הבנו שהם לא בדיוק מתכוונים למתנדבים מהסוג שלנו. זה בית ספר שעסוק הרבה בגיוס תרומות על מנת להחזיק כמה שיותר ילדים בבית ספר שהם יתומים או שההורים שלהם לא יכולים לשלם לבית ספר. ה"התנדבות" שהם רגילים אליה, זה שמגיעים אנשים לבקר את הילד שהם "מאמצים מרחוק" ובעצם שולחים כסף כדי שהוא ילמד בבית ספר. הם מסדרים להם 3 שבועות של טיול שכחלק מזה שבוע שבו הם עוזרים בבית ספר. היה לנו מוזר לעשות משא ומתן על ההתנדבות, כי בהתחלה חשבנו שאנחנו רוצים למצוא מקום שבו אנחנו מקבלים לינה וארוחות תמורת ההתנדבות. מכיוון שבחרנו באופציה ה"נוחה" יותר מבחינת התנאים, זה לא היה נראה לנו כל כך נורא לשלם וסגרנו איתם על 50 אלף שילינג, שזה כ15$, לחדר ו3 ארוחות ביום לשנינו.
הילדים. בהחלט החלק הכי מרגש ומעניין בהתנדבות
סוקרים קצת את השטח
ביום הראשון של ההתנדבות עלינו לבית ספר ברגל. טיפוס של 20-30 דקות בעליה תלולה ובשבילים מחליקים, שזו חוויה אוגנדית בפני עצמה, אבל לפחות מלמעלה הנוף מפצה על העליה הקשה. בבית ספר הכרנו את שילה שהיא הציגה את עצמה כ"מורה בכירה". שילה אמרה לנו שנוכל ביום הראשון להסתובב בין הכיתות ולהתרשם ומתי שנרצה נוכל גם ללמד. תוך שעתיים מצאנו את עצמנו עומדים כל אחד מול כיתה, אני במתמטיקה והדס באנגלית. מצד אחד זה היה קצת מוזר ומוקדם מדי ומצד שני זה דווקא הרגיש טבעי ומאתגר. מה שכן, הרגשנו ממש מיותרים כי הבנו שזה לא עוזר באמת שאנחנו מלמדים כי כשאנחנו מלמדים אז המורה שאמור ללמד פשוט יושב בצד ומסתכל. ביום הראשון הזה גם התחלנו להבחין גם בכמה בעיות ארגוניות בבית ספר. הבעיה המרכזית הייתה הלוח שעות – היה רק לוח שעות אחד, לכל הבית ספר, שכתוב בצורה מבולגנת ומלאת מחיקות, ותלוי באחת הכיתות. כל מורה נכנס בכל שיעור לכיתה הזו ומפריע לשיעור כדי לדעת מה הוא מלמד בשעה הבאה. בעיה נוספת היא שאין הפסקות בין שיעור לשיעור אלא רק 2 הפסקות ארוכות ביום לאוכל, אז מורה מפסיק ללמד רק כשמישהו נכנס להחליף אותו מה שיוצר בלאגן רציני. לנו כזה בלאגן נשמע מופרך וכל כך פשוט לפתור, אבל באפריקה לא כל כך רואים בזה בעיה ולכן זה קורה. בהמשך של אותו שבוע התחלנו לתכנן כמה פרויקטים ודברים שאנחנו רוצים לעשות במהלך ההתנדבות. אני תכננתי יחד עם דיידן נדנדה שאנחנו נבנה ביחד, והדס תכננה לעזור בתחום הניהול ולתכנן מערכת שעות חדשה. תוך כדי המשכנו ללמד קצת בכיתות בעיקר כדי להכיר קצת יותר טוב את הילדים.
הדס עוברת התעללות....
הילדים בבית ספר מאוד מיוחדים , חכמים ובעיקר מחייכים 24/7. ריקודים זה חלק בלתי נפרד מהחיים שלהם בבית ספר ובבית. יש להם שיעורי ריקוד אחר הצהריים ובסופי שבוע, והם גם רוקדים בשביל מבקרים שבאים להתרשם מהבית ספר. בהתחלה זה נראה נורא מוזר וקצת מביך שהם רוקדים ככה בשביל האנשים, אבל כשהכרנו אותם ולמדנו כמה זה חלק משמעותי מהחיים שלהם למדנו לאהוב את זה יחד איתם. הקשר האישי עם הילדים היה מאוד משמעותי בשבילנו. על פניו בהתחלה נורא קשה להתחבר אליהם ברמה האישית כי הם תמיד ביחד בקבוצות גדולות, דומים מאוד ולבושים אותו דבר, אבל כשהתחלנו להכיר אותם בשמות ובאופי המיוחד של כל אחד מהם זה גרם לנו לראות את כל העניין באור אחר לגמרי, ופתאום יש פנים ועולם שלם מאחורי המושג המאיים הזה של "ילד מסכן באפריקה". אלו ילדים שמלאים באהבה מכל הכיוונים, סקרנים וחכמים, שחיים בצורה הרבה יותר פשוטה מאיתנו.
ריקוד של הילדים. התנועות לקוחות מהריקודים המסורתיים שלהם והמילים זה ברוכים הבאים בשפה המקומית
גם הנגינה שנשמעת ברקע זו ילדה שמתופפת!
סוף סוף מתחילים לעבוד
בשבוע השני כבר התחלנו להתקדם בפרוייקטים. הנדנדה הופכת משרטוטים למציאות והדס מגלה פגמים משמעותיים במערכת השעות. הפקנו מהמערכת שעות הכללית של בית ספר, כמה שעות שבועיות יש לכל כיתה בכל מקצוע וגילינו כל מיני דברים מוזרים, כאילו זה נעשה בצורה רנדומלית. זה הוביל לזה שדיידן, שמתפקד כמנהל של הבית ספר, אסף את כל המורים אחרי שעות הלימודים. הראינו להם על הלוח בטבלה את השעות השבועיות שיש כרגע לכל כיתה בכל מקצוע, וליד זה טבלה ריקה כדי שנמלא ביחד את איך שחושבים שזה צריך להראות. זה היה אירוע די משמעותי לראות שהם מבינים השיטה והצורך אבל לא היו מצליחים להגיע לזה לבד. המשכנו להכיר את הילדים, ללמד אותם מדי פעם, ושהם ילמדו אותנו קצת מהריקודים שלהם והמשחקים שלהם. בסופי שבוע הם גם הולכים ללימודי ריקוד אצל המורה לריקוד בבית של המנהל, והצטרפנו אליהם. זו הייתה חוויה מאוד מיוחדת והילדים פשוט מוכשרים בצורה מדהימה!
השגרה בבית ספר נהייתה לנו נחמדה ומעניינת מיום ליום ברגע שהתחלנו להתקדם עם הפרוייקטים. הדס הפכה את הטבלה שיצרנו יחד עם המורים למערכת שעות מסודרת ושיש חשיבה והגיון מאחוריה. יותר מזה גם הוצאנו לכל מורה מערכת שעות שבועית משלו ומערכת שעות שבועית לכל כיתה, דברים שלא היו קיימים לפני זה ונראו למורים כהמצאות מהפכניות.
הנדנדה ביום החניכה שלה עברה התעללות משמעותית כשקפצו 5 ילדים על כל גלגל ומתחו את הגבול שלה כמה שרק אפשר. אחרי פרוייקט הנדנדה עברתי לבנות טריבונה. הצורך היה שבבית ספר יש המון ילדים והכיתות קטנות כך שאין מקום אחד להושיב את כל הילדים בבית ספר, וכשמישהו מגיע לדבר הוא פשוט מעמיד אותם בשורות. כל הבניה נעשתה ביחד עם אברהם, ילד מקומי בן 18 עם ידי זהב בבניה. עזר לנו גם מוזס, השומר של בית ספר, שיודע להכות לא רע במצ'טה אבל בקושי מבין או מדבר מילה באנגלית. מדי פעם עזרו לנו גם חלק מהמורים, וגם דור וליאור, שני ישראלים שעברו באזור כחלק מטיול תרמילאי ובאו לתת יד.
הנדנדה עוברת טקס חניכה על ידי כל הבית ספר.. בבת אחת
הטריבונה בתחילת הדרך
אברהם בעל ידי הזהב עם הטריבונה בסיום העבודה
הטריבונה במלוא הדרה!
הפרידה הקשה
אחרי סיום הפרוייקט של הטריבונה המערכת שעות, ושהסמסטר של התלמידים כבר נגמר החלטנו שהגיע הזמן לעזוב ולהמשיך הלאה בטיול. נפרדנו מכל הילדים ומדיידן וקריסטל המקסימים.
לסיכום אני יכול להגיד שהחוויה שלנו הייתה מדהימה ושהתאמנו את עצמנו להתנדבות הזאת בצורה מושלמת. אני ממליץ לכל אחד שיוצא לטיול ארוך לשלב התנדבות בטיול שלו, ולעשות את זה בצורה הזאת, של להגיע למקום נחמד ולמצוא מישהו שצריך עזרה. זו המתכונת הבטוחה לחוויה מיוחדת ואמיתית!
קצת על הכותבים
אנחנו זוג, ביחד כבר כמה שנים, ויצאנו באוקטובר 2015 לטיול של חצי שנה ביבשת. התחלנו באוגנדה ועשינו את כל הדרך עד דרום אפריקה דרך טנזניה, מלאווי, זמביה בוצוואנה ונמיביה.
מוזמנים לפנות בכל שאלה!
זיו – 0524343480