דרום אפריקה- הכף המזרחית
שם המחבר: אסא פרונט
תאריך: 07/03/2017
הקדמה וקצת על התחושה שבלטייל לבד
טיילתי בדרום אפריקה חודש אחד, לבד, בקצב יחסית איטי ובלי לתכנן יותר מדי מראש מה אני הולך לעשות. באופן אישי מאוד נהניתי מהחופש המוחלט שזה מאפשר. לטייל בלי התחייבויות לתוכניות או לאנשים. במהלך הטיול התחברתי הרבה פעמים לאנשים שפגשתי בדרך לתקופות קצרות של יום עד שבוע. לי זה מאוד התאים, כי זה איפשר לי לפגוש הרבה אנשים, ועזר להתמודד עם הבדידות והצורך בחברה אנושית, אבל אפשר גם חופש וספונטניות. הבדידות מאוד הפריעה לי בהתחלה, אבל לאט התחלתי להתרגל אליה ולהנות מזה שיש לי אפשרות לחשוב עם עצמי על הרבה דברים בלי הסחת הדעת שחברה של אדם אחר הייתה יוצרת. לי זה היה מאוד משמעותי.
ביטחון אישי
דרום אפריקה נחשבת למקום עם הרבה מאוד פשע, בעיקר נגד לבנים ותיירים. לרוב מדברים על גניבות ולפעמים גם על שוד אלים ועל שוד של מכוניות (מישהו שבא עם אקדח ומוציא אתכם מהאוטו ולוקח אותו). אני לא פגשתי בזה בכלל, למרות שלפעמים הסתובבתי במקומות שנחשבים בעייתיים.
אבל: מספר מקומיים הזהירו אותי בעניין
הרגשתי מצד אחד שהפחד מהפשע מוגזם ושמדובר בסיפורים שהתנפחו קצת יותר מדי, ומצד שני היה לי ברור שצריך להיזהר. אז קודם כל אל תלכו בחוץ בלילה, ותשתדלו לא לנפנף בזה שאתם תיירים - לא ללכת עם המצלמה מחוץ לתיק למשל ולשים לב מה קורה מסביב אם אתם מוציאים את הפלאפון או הארנק מהכיס באמצע הרחוב.
אם אתם הולכים לאזור שנחשב בעייתי אפשר להשאיר את כל הציוד בבקפקרס ולקחת רק קצת כסף מזומן ופלאפון. אפשר גם לשים את הפלאפון בכיס פחות שיגרתי או משהו, כדי שיהיה לכייס הפוטנציאלי פחות קל למצוא אותו. (פעם שמתי את הפלאפון בכיס לא שגרתי עם ריצ'רץ' ובכיס הרגיל שמתי רק את הכיסוי של הפלאפון בתור סוג של הטעיה. אין לי מושג אם הטקטיקה הזאת שווה משהו או שהיא סתם מפגרת).
לסיכום – תהיו זהירים, חכמים וערניים, ותקשיבו לתחושות בטן לגבי מה שלא מרגיש לכם נוח, אבל אל תתנו לזה למנוע מכם לטייל ולעשות מה שאתם רוצים ואוהבים.
תקשורת ואינטרנט
אני נוהג לקנות סים מקומי בכל מדינה שאני מגיע אליה, ולטעון אותו בקצת זמן אוויר וקצת אינטרנט. ברוב המוחלט של המקומות שישנתי בהם בדרום אפריקה היה וויפי חינמי ובאיכות סבירה, כך שהסים שימש אותי לעניינים דחופים שעל הדך – למשל, אם רציתי לבדוק אם יש מקום באיזה בקפקרס בעודי בדרך אליו. תכלס הוא בעיקר שם למקרה חירום.
יש בדרום אפריקה מספר חברות סלולר. אני קניתי סים של VODACOM. מדובר בחברה שהיא כנראה הכי יקרה אבל גם הכי טובה, כלומר הפריסה שלה טובה יותר. למשל, בקרוגר הייתי היחיד שהייתה לו קליטה בחלק מהמקומות כי לשותפים שלי היו כרטיסי סים מחברות אחרות.
כרטיסי סים מדרום אפריקה לא עובדים בסווזילנד ולסוטו. החברה הסלולרית היחידה שפעילה בסווזילנד למשל, היא MTN, אבל גם אם יש לכם כרטיס סים של MTN מדרום אפריקה, הוא לא יעבוד בסווזילנד.
תחבורה
-
אוטובוסים של חברות יותר "מסודרות" – Intercape, Greyhound וכו'... מדובר באוטבוסים מסודרים ונוחים. את הכרטיסים אליהם מזמינים באינטרנט או בטלפון, ויש להם שעות יציאה והגעה מסודרות. חוץ מפעם אחת שהנסיעה לקחה 8 במקום 7 שעות, לא היו חריגות משמעותיות בזמנים. אני השתמשתי באוטובוסים האלה רק לנסיעות ארוכות. ניתן לנסוע בהם גם בין ערים גדולות שנמצאות במדינות שונות ולחצות איתם את הגבול. אני עשיתי את זה בגבול ממוזמביק לדרום אפריקה (ממפוטו לנלספרייט) ובין דרום אפריקה לבוטסואנה (יוהנסבורג לגברון).
-
מוניות מיניבוס מקומיות (קומבי) – מדובר במיניבוסים קטנים שנוסעים בתוך הערים ובין ערים וישובים למרחקים יחסית קטנים. התחבורה הזאת משמשת בעיקר את האוכלוסיה השחורה במדינה. למעשה אף פעם לא ראיתי לבנים שגרים בדרום אפריקה משתמשים בזה. מדובר כנראה בצורת התחבורה הזולה ביותר. ברוב היישובים יש "תחנה מרכזית" של המוניות האלה. אפשר ללכת לתחנות האלה ולשאול אנשים מסביב איפה המונית שנוסעת לאן שאתם צריכים, ופשוט יגידו לכם לאן ללכת. התחנות האלה נמצאות באזורים שנחשבים פחות בטוחים בעיר, אבל אני אף פעם לא נתקלתי בבעיות עם זה והאנשים שם תמיד היו אדיבים וניסו לעזור לי כמה שאפשר. ממה ששמעתי מאנשים, כשאתם כבר נוסעים בתוך המונית זה נחשב סבבה מבחינת ביטחון אישי, אבל המוניות לפעמים נוסעות מאוד מהר ולא בטיחותי, שזה סיכון בפני עצמו.
אפשר לנפנף למוניות האלה גם באמצע הכביש ואם יהיה להם מקום הם יעצרו, ותוכלו לשאול לאן הם נוסעים. לסיכום – אני השתמשתי במוניות האלה יחסית הרבה וזה הרגיש לי אחלה וזה תמיד הרבה יותר זול. השתמשתי במונית כזאת גם כשחציתי את הגבול לסווזילנד (נלספרייט למבבנה), וזה גם היה אחלה.
אם רוצים להוזיל עלויות לנסיעות ארוכות יותר ויש זמן אפשר לנסוע עם המוניות האלה מעיר לעיר לעיר עד היעד הרצוי.
-
Uber – למי שלא מכיר, זו אפליקציה שמאפשרת להתקשר עם נהגים של מכוניות פרטיות שיסיעו אתכם. זה עובד בערך כמו גט טקסי, אבל בגלל שאלו נהגים פרטיים ולא נהגי מונית, המחירים הרבה יותר נמוכים. האפליקציה זמינה ברוב הערים בדרום אפריקה (יצא לי להשתמש בה בדרבן, בפורט אליזבת וביוהנסבורג. לדעתי בנלספרייט היא לא עובדת). זה שירות ממש ממש נוח (אף פעם לא הייתי צריך לחכות לנהג יותר מחמש דקות), אפשר לשלם באשראי, והמחיר הרבה יותר זול ממונית ספיישל והרבה יותר יקר ממוניות מיניבוס מקומיות.
-
מוניות רגילות – יש, אבל סתם חבל כשאפשר להזמין Uber.
-
טרמפים – ניסיתי איזה פעם או פעמיים, אבל תכלס זה מאוד לא מומלץ בדרום אפריקה כי זה נחשב מסוכן (להבדיל מבוטסואנה למשל שבה זה מאוד מקובל).
-
Buzbus – אוטובוס שמיועד לתיירים, ולכן התחנות שלו הן באזורי אטרקציות ובכניסה ל- Backpackers. ניתן לקנות כרטיס שמאפשר לנסוע לכיוון מסויים ולרדת ולעלות כמה פעמים שבא לכם. זה כנראה אמצעי התחבורה היקר ביותר חוץ מהאופציה לשכור רכב בעצמכם, מצד שני יש מקומות שקשה להגיע אליהם בצורה אחרת בלי לשכור אוטו (אני מאמין שאפשר להגיע לכל מקום במוניות מקומיות אבל יש מקומות שלא ניסיתי אז אני לא רוצה להיות יותר מדי נחרץ לגבי זה, וזה גם לוקח יותר זמן ועלול לדרוש לשלם ביוקר על לילות בדרך). לא יצא לי להשתמש באופציה הזו, בעיקר בגלל שאני לא כל כך אוהב את הרעיון שזה מביא אותך מכניסה של Backpacker אחד למשנהו ושכל הנוסעים הם תיירים. אני מאמין שהתחבורה והנסיעות הם חלק בלתי נפרד מהטיול, ואם באתי לראות מדינה, אני אעדיף אמצעי תחבורה מקומיים.
-
רכב שכור – אני שכרתי רכב עם שותפים לטובת ספארי של כמה ימים בקרוגר, ועוד פעם אחת לטובת נסיעה לדרקונסברג ולסוטו. המחיר של רכב פרטי פשוט כולל ביטוח וללא הגבלה על קילומטראז', ממה שראיתי, נע בין 350-550 רנד ליום. על זה צריך להוסיף לחישוב עלויות של דלק. כשאני הייתי בדרום אפריקה המחיר היה 13 רנד לליטר דלק, אבל זה כמובן נתון לשינוי מתמיד.
אוהל וגזיה או לא אוהל וגזיה?
אני לקחתי איתי ציוד לבישול ואוהל. זה לא הכרח אם מטיילים בדרום אפריקה כי כמעט תמיד יש אפשרות לישון ב- Backpackers ולהשתמש במטבח שלו, שתמיד יהיה מוצלח יותר מגזיה וסיר מסכן, אבל זה בהחלט יכול להוזיל עלויות. קרה לי כמה פעמים שלא היה מקום בדורמס או בחדרים, אבל אם זה מקום שמאפשר לשים אוהל, לזה כנראה תמיד יהיה מקום (לפחות לא יצא לי להתקל במקרה שלא). במקומות שאפשר גם לשים אוהל וגם לישון בדורמס, אוהל תמיד יהיה זול יותר. מבחינת מחירים – מחירי דורמס נעים לרוב בין 130-200 רנד או קצת יותר. לרוב 150, וזה יקר יותר בערים הגדולות. מחיר לשים אוהל בעצמך זה לרוב בסביבות 100 רנד. בקיצור – אוהל יכול להוזיל עלויות ולחסוך כאב ראש, אבל לא הכרחי ויותר כבד על הגב. בציוד בישול השתמשתי מעט מאוד. הצטיידתי בו בעיקר בשביל מדינות אחרות שאגיע אליהן במהלך הטיול. מה שכן, מי שמסתובב עם גזיית הברגה – כדאי להצטייד בבלוני הברגה בדרום אפריקה כי במקומות אחרים קשה יותר למצוא אותם.
מסלול הטיול
בקצרה – הגעתי לדרום אפריקה באוטובוס ממפוטו בירת מוזמביק. זה היה האוטובוס ליוהנסבורג, ואני ירדתי ממנו בנלספרייט (Nelspruit). משם יצאתי ל- 4 ימים ברכב שכור עם שותפים בקרוגר (Kruger) ובבלייד ריבר קניון (Blyde River Canyon), ואז נשארתי עוד כמה ימים בנלספרייט. משם המשכתי לשבוע בסווזילנד שכלל הסתובבות בשתי הערים הגדולות, ביקור קצר של כמה שעות באחת משמורות הטבע, טיול רגלי קצר של כמה שעות, וביקור של סופ"ש באחד הכפרים. מסווזילנד קיבלתי טרמפ ממישהו שהכרתי שם כל הדרך לדרבן (Durban). אחרי כמה ימים בדרבן שכרתי אוטו והמשכתי לדרקונסברג (Drakonsberg). נשארתי שם יום אחד והמשכתי לשלושה ימים בלסוטו שאחריהם חזרתי לדרבן. מדרבן נסעתי לפורט אליזבת, משם המשכתי ליוהנסבורג ליום אחד ומשם לגברון, בירת בוטסואנה.
בפירוט –
נלספרייט והקרוגר: הגעתי ממוזמביק, מהבירה מפוטו באוטובוס של Intercape בקו מפוטו-יוהנסבורג שעוצר בדרך בנלספרייט. מדובר בנסיעה לא ארוכה במיוחד. בנלספרייט הצטיידתי בסים מקומי ובסוף היום מצאתי את עצמי בבקפקרס Nelspruit Backpackers. המקום נעים ובמיקום לא רע, אם כי קצת יקר – 160 רנד ללילה בדורמס. המשפחה של הבעלים גרה בבית שבו נמצא הבקפקרס – למשל המטבח והסלון משותפים למשפחה ולאורחים. לי זה היה בסדר, אבל יש אנשים שזה מפריע להם ומרגיש כמו חדירה לפרטיות של המשפחה.
משם יצאתי לקרוגר ולבלייד ריבר קניון, לארבעה ימים, ביחד עם שתי בחורות ישראליות, שהקשר איתן נוצר בקבוצה של מזונגו, ועם בחור גרמני שפגשתי בבקפקרס. הבעלים של הבקפקרס עזר לנו לשכור אוטו. שכרנו משדה התעופה מכונית רגילה (כלומר לא 4X4), ב 376 רנד ליום. זה כלל כיסוי מלא מבחינת הביטוח וללא הגבלה על המרחק שמותר לנסוע בלי תוספת תשלום. את תשלום הכניסה לקרוגר, הזמנת מקומות הלינה בתוך הפארק והתשלום עליהם אפשר לעשות ב- Tourist Information שנמצא במרחק רבע שעה הליכה מהבקפקרס.
ביום הראשון בתוך הקרוגר נסענו בדרכי עפר. זה היה קצת גבולי לרכב פרטי אבל סה"כ בסדר. אני חושב שאם לא היינו קצת לחוצים בזמן להגיע לנקודת לינה והיינו יכולים לנהוג קצת יותר לאט, זה היה בסדר גמור. בשאר הימים נסענו כמעט רק על דרכי אספלט, ולא הרגשנו שזה פוגע בחוויה באיזשהי צורה.
אם מאחרים לנקודת לינה אמורים לקבל קנס. בערב הראשון איחרנו, אבל קצת התחננו והמצאנו תירוצים וויתרו לנו.
בבוקר היום הרביעי יצאנו מהפרק מוקדם ונסענו לאזור של בלייד ריבר קניון. ביקרנו ב"עין האלוהים" ונכנסנו לקניון עצמו, מה שהיה נחמד מאוד, ואז נסענו לתצפית הגדולה מעל הקניון שהייתה יפהפיה ממש. לא לפספס אותה!
חזרנו לנסלפרייט, ומכיוון שלא היה מקום ב- Nelspruit Backpackers, הלכנו לישון ב- Old Vic Travelers Inn. מדובר בבקפקרס עם אוירה נעיה, קצת זול יותר מהקודם – 135 רנד ללילה בדורמס, אבל במיקום ממש לא נוח. לאור זה שבשכונה אין מוניות מיניבוס מקומיות ובנלספרייט אין Uber, זה היה קצת לא נוח. כל הטיול בקרוגר ובבלייד ריבר קניון, כולל הכל, עלה 2100 ראנד (550-560 ש"ח) לאדם לכל הארבעה ימים.
סווזילנד: סווזילנד היא מדינה קטנה (3/4 משטח מדינת ישראל, עם 1.1 תושבים בערך) שגובלת במוזמביק במזרח ובדרום אפריקה בצפון, בדרום ובמערב. המטבע בסווזילנד הוא רנד, ניתן להשתמש בה בשטרות מדרום אפריקה אבל לא במטבעות. יש לסווזילנד את המטבעות והשטרות שלהם, ששווי ערך בדיוק לרנד אבל אי אפשר להשתמש בהם בדרום אפריקה, אז תדאגו להפטר מהם לפני שאתם עוזבים את סווזילנד. יש בסווזילנד חברה סלולארית אחת – MTN. אין אפשרות להשתמש בסים דרום אפריקאי בסווזילנד, גם אם זה סים דרום אפריקאי של MTN. בסווזילנד יש שתי ערים מרכזיות:
-
מבבאנה (Mbabane) – העיר הבירה של המדינה, שנחשבת קצת יותר עשירה וקצת יותר מערבית.
-
מנזיני (Manzini) – העיר הזו גדולה יותר ממבבאנה, עניה יותר ומרכזית יותר, כי מגיעה אליה הרבה מהאוכלוסיה הכפרית במדינה כדי לקבל שירותים ולמכור תוצרת.
בין שתי הערים מפריד כביש ראשי באורך 40 ק"מ בערך. יש מלא קומביז שעושות את הדרך הזו כל הזמן ככה שזו לא בעיה לעבור מעיר אחת לאחרת. הכביש הזה נחשב לכביש המהיר היחיד במדינה.
נסעתי מנלספרייט לסווזילנד בקומבי (מונית מיניבוס מקומית). מדובר בנסיעה לא ארוכה שעולה 150 ראנד. מעבר הגבול היה קל וחלק. אין צורך בויזה מראש ואין בעיה לחזור אח"כ לדרום אפריקה. שימו לב שאם נגמרה לכם הויזה לדרום אפריקה, יציאה לסווזילנד וחזרה לדרום אפריקה כדי לחדש את הויזה לא תעזור לכם.
בערך באמצע בין שתי הערים יש אזור שנקרא Ezulwini. זה אזור יחסית עשיר ותיירותי ויש בו לא מעט מקומות לישון ומסעדות באוריינטציה מערבית. בין השאר יש שם בקפקרס בשם Lidwala, שם ישנתי. Lidwala – המקום מאוד נינוח ואוירה נעימה, אבל לי זה הרגיש מקום מסחרי וסוג של בועה של אנשים לבנים, ואני לא אהבתי את זה כל כך. הוויפי במקום היה מאוד חלש ולא יציב. לזכותו של המקום יאמר שהוא במיקום מצויין, ואפשר ממש בקלות ובזול ממנו למבבאנה ולמנזיני – פשוט יוצאים לכביש ותופסים קומבי. המחירים בו היו סבירים – 100 רנד ללילה לקמפינג באוהל שלך או 150 ללילה בדורמס.
מ- Lidwala יצאתי לטיול של כמה שעות בשביל שיוצא ממש מהבקפקרס עצמו ועולה להר שמעליו – ההר נקרא Sheba's Breasts (השדיים של שבא/של מלכת שבא). מדובר בטיפוס נחמד של כמה שעות עם נוף מאוד יפה מלמעלה. בעיקרון צריך לבקש בקבלה של הבקפקרס שיפתחו לכם את השער לשביל, ושימו לב שהם גובים על זה קצת כסף – 20 רנד אם אני לא טועה. כששאלתי מדוע הם גובים כסף, הסתבר שזה בגלל שהשביל הוא בתוך תחומי שמורת טבע ואלה דמי הכניסה לשמורה ולא סתם כסף שהבקפקרס גובה מיוזמתו.
יש בסווזילנד מספר שמורות שאמורות להיות מאוד יפות, אבל האמת שחוץ מלהסתובב קצת במנזיני ולהעביר סופ"ש באחד הכפרים יחד עם איזה מתנדב אמריקאי שפגשתי ב- Lidwala, לא עשיתי שום פעילות, ככה שמי שזה מעניין אותו, שווה שיקרא על זה במקום אחר.
.מסווזילנד התמזל מזלי למצוא טרמפ עם מישהו שפגשתי בבקפקרס כל הדרך לדרבן.
דרבן (Durban): הגעתי לדרבן כי ההורים שלי שלחו לי לשם משהו בדואר וכי חשבתי שמשם יהיה לי קל להגיע לדרקונסבר וללסוטו. ישנתי בבקפקרס שנקרא AWEH. מדובר בבקפקרס ממש ממש חמוד ונעים שמנוהל על ידי שתי נשים ממש נחמדות, ויש להם נוף יפהפה מהמרפסת. האווירה קצת היפית אבל ממש לא יותר מדי. המחיר – 175 ללילה בדורמס. אם אתם פעילים בקאוצ'סרפינג אולי תקבלו הנחה ל- 145 ללילה. המיקום לא נוח ולא קרוב לשום דבר, אבל הנשים שמפעילות את המקום נותנות טרמפים לאורחים לאן שהם צריכים הרבה פעמים (כמעט כל ערב יוצא אוטו שאפשר להצטרף אליו ללכת לעשות קניות), ו- Uber עובד שם ממש טוב! שורה תחתונה, זה מקום מעולה למי שבא לנוח, וקצת פחות טוב למי שבא לקרוע את חיי הלילה בעיר. זה המספר שלהם: 27 82 290 6063 וזו הכתובת: 121 Briar Ln, Park Hill, Durban North, 4051.
יש לציין שקיבלתי את התחשה שהאישה המבוגרת מבין השתיים (זאת שהיא הבעלים בתכלס), די אוהבת ישראלים.
דרקונסברג (Drakensberg): דרקונסברג הוא אזור הררי, על גבול לסוטו. הוא מאוד יפה ומתאם לטיולים רגליים. באזור יש שני בקפקרס עיקריים שאני שמעתי עליהם. העניין עם המקום הוא שהדברים שם רחוקים אחד מהשני, ולכן רובם ממליצים להגיע עם רכב כדי לא להיות תלויים בטיולי יום המאוד יקרים שיוצאים מטעם הבקפקרס. לכן שכרתי רכב, למרות שלא היו לי שותפים.
יצאתי בדרבן, ואחרי נהיגה של 3 שעות הגעתי לבקפקרס Amphitheatre Backpackers Lodge שנמצא בדרקנסברג. מדובר במקום מאוד מסחרי ותיירותי, מלא באנשים, אבל מחיר הלינה סביר, יש משטח מאוד גדול לקמפינג והמטבח לבישול עצמי הוא בסדר גמור. חוץ מזה, אין יותר מדי אפשרויות אחרות. בנוסף, זה שיש שם מלא תיירים גם אומר שאפשר למצוא שם שותפים לטיולים יחסית בקלות (מי שבוחר בכל זאת להגיע בלי אוטו יכול לנסות למצוא שותפים עם רכב במקום לקחת טיול מאורגן של הבקפקרס).
כשהגעתי לשם פגשתי בחור הולנדי שהכרתי בסווזילנד, ולמחרת הצטרפתי אליו ולעוד שניים לטיול יום אל ראש מפלי טוגלה (Tugela falls). מדובר במפל הגבוה ביותר באפריקה, והשני בגובהו בעולם (948 מטר). הוא שני רק ל- angel falls בונצואלה (979 מטר).
כדי להגיע לתחילת המסלול, היה עלינו לנסוע כמעט שעתיים. חלק מהנסיעה היה קצת גבולי לרכב פרטי, אבל אפשרי. הטיול עצמו לקח כמה שעות טיפוס וכמה שעות ירידה. מדובר במסלול מאוד יפה, אני מאוד נהניתי ממנו והנוף מלמעלה מדהים!
אחד מהשותפים היה שם כבר בעבר כך שלא הייתה לנו בעיה למצוא את המסלול, אבל יש לציין שלדעתי היינו מסתדרים בסדר גמור גם אם זו הייתה פעם ראשונה לכולנו.
בכניסה למסלול, ממש איפה שמחנים את הרכב, היה מישהו שדרש מאיתנו עוד כסף. לא היה ברור לנו אם זה אמיתי או שהוא סתם מנסה להוציא מאיתנו כסף.
רק עניין חשוב אחד – מאוד מאוד רצוי לא לעשות את המסלול בגשם, זה עשוי להיות מסוכן.
הטיול הזה הוא היחיד שעשיתי בדרקונסברג, אבל ממה שהבנתי יש עוד הרבה מסלולים מאוד יפים שאפשר לעשות, כולל הטיפוס לסאני פאס (Sani Pass) שנחשב מאוד יפה (ובלתי אפשרי בלי 4X4!! שמעתי שהרבה עושים את הטעות של לנסות לעשות את זה עם רכב פרטי ושזה מאוד לא חכם...).
לסוטו (Lesotho):
למחרת השותפים ההולנדים שלי עזבו ולא מצאי שותפים לטיולים נוספים באזור, אז בעצת זוג גרמנים שפגשתי, נסעתי ללסוטו.
לסוטו היא מדינה קטנה שהיא למעשה מובלעת בתוך דרום אפריקה. שטחה גדול בערך פי 1.5 משטח מדינת ישראל ויש בה כשני מליון תושבים. גם שם, כמו בסווזילנד, משתמשים ברנד, מקבלים שטרות מדרום אפריקה, אבל לא מטבעות, ויש להם שטרות משלהם, ששווים אחד לאחד לרנד, אבל אי אפשר להשתמש בהם מחוץ ללסוטו. לסוטו היא מדינה הררית, מאוד יפה וציורית ומלאה נחלים. הנוף הוא אחר לגמרי משאר המקומות שיצא לי לראות באפריקה, ואני מאוד אהבתי אותו.
יש הרבה מקומות בלסוטו שדורשים רכב 4X4, אבל הזוג הגרמני שהמליץ לי לנסוע לשם, הראה לי על מפה מסלול שבו הם חצו את לסוטו עם רכב פרטי בשלושה ימים מצפון לדרום.
הנסיעה מהבקפקרס בדרקונסברג למעבר גבול בלסוטו הייתה מאוד יפה! הכביש עובר בפארק לאומי מאוד יפה בשם Golden Gate Highlands National Park. כשעוברים בו ברכב אין צורך לשלם דמי כניסה או משהו, ויש כמה תצפיות שאפשר לעצור בהן לאורך הכביש.
נכנסתי ללסוטו מ- Caledonspoort Border Control בצפון המדינה. מדובר בשעתיים נסיעה מהבקפקרס. מעבר הגבול עצמו היה קל וחלק. שימו לב שאם אתם באים עם אוטו אז יש לשלם 30 רנד כשחוצים את הגבול בשביל הרכב, ויכול להיות שיבקשו מכם מכתב מחברת ההשכרה, שמאשר שמותר לכם לצאת מדרום אפריקה עם הרכב.
במקרה פגשתי זוג מקומי שאירח אותי בעיר Butha Buthe שעל יד הגבול, ככה שאני לא כל כך יודע להגיד איפה יש שם מקומות לישון וכמה הם עולים.
למחרת נסעתי עם הזוג לנסיעה בהרים. יצאנו מ- Butha Buthe ונסענו מזרחה על הכביש. היה ממש נחמד כי הנוף היה מאוד יפה וציורי והררי.
באותו צהריים נסעתי ל- Tsehlanyane National Park. למרות שזה לא נראה ככה במפות, הכביש הוא כביש אספלט ואין בעיה לנסוע שם עם רכב פרטי. שימו לב שבכניסה לפארק צריך לשלם כמה עשרות רנד (30 או 40 אם אני זוכר נכון). למרות המקום המסודר היחיד ללינה בפארק הוא Maliba Lodge שבו המחיר הזול ביותר ללינה הוא מעל 1000 רנד, אבל כשביקשתי בקבלה, הסכימו לי לפתוח את האוהל שלי בחניון יום בתמורה ל- 50 רנד ללילה.
בשמורה הזו, כמו בהרבה מקומות בלסוטו באופן כללי, יש הרבה סוסי בר. מצד אחד זה מאוד יפה, ומצד שני הם הסתובבו בחניון יום במשך כל הלילה וחששתי שהם לא יראו אותי בגלל החושך ויידרסו אותי, אז ישנתי בתוך המכונית. יש לציין ששמי הלילה שם מרהיבים ביותר!
למחרת בבוקר תפסתי שביל אקראי שעלה מהחניון יום להרים וטיפסתי איתו כמה שעות. השביל היה מסומן טוב, ואני מניח שיש עוד הרבה כמוהו בכל השמורה.
באותו יום חזרתי את כל הדרך עד דרבן.
פורט אליזבת: נסעתי מדרבן לפורט אליזבת יחד עם בחורה ברזילאית שפגשתי בבקפקרס בדרבן אחרי שחזרתי מלסוטו. לקחנו אוטובוס לילה של אינטרקייפ שעלה כמה מאוד רנד. מדובר בנסיעה ארוכה של יותר מלילה שלם. ישנו בלילה הראשון ב- Jikeleza Lodge. 150 רנד ללילה בדורמס. שימו לב שהמקום נמצא ברחוב Cuyler בעיר פורט אליזבת – יש רחוב באותו שם בעיר Uitenhage, שזו עיר אחרת במחוז פורט אליזבת, וזה קצת שיגע את Google Earth.
אחר כך עברנו לבקפקרס בשם 28 Towpath בכפר מחוץ בשם Red House מחוץ לפורט אליזבת. זה מקום מרוחק, אבל ממש חמוד ובאווירה ממש טובה. המקום נמצא לחוף נהר שניתן לשחות בו וזה ממש כיף:
יוהנסבורג: נסעתי ליוהנסבורג באוטובוס לילה מאוד ארוך של אינטרקייפ מפורט אליזבת. ביליתי ביוהנסבורג רק יום אחד וישנתי בקאוצ'סרפינג. למחרת לקחתי אוטובוס אינטרקייפ לגברון (Gaberone) – בירת בוטסואנה.
קצת על הכותבים- אסא פרונט