מאז שהתחלתי לעסוק בתחום הפיתוח הבינלאומי אני מקבלת לא מעט פניות ושאלות בנוגע להתנדבות בעולם. מרבית האנשים שפונים אליי רוצים לנצל את הזמן החופשי שלהם, החל מכמה ימים ועד כמה שבועות במהלך הטיול (ולפעמים אפילו נסיעה במיוחד לכמה חודשים), כדי לעשות טוב בעולם. וזה מהמם, כל הרצון הטוב הזה. באמת. הבעיה היא שלהתנדבות בעולם יכולות להיות לא מעט השלכות שליליות, ואנחנו לא נחשפים אליהן כמעט כשאנחנו חושבים על התנדבות בעולם. יותר מזה, אני אעז ואגיד שאין ממש דרך לגלות על הצד השלילי של התנדבות בעולם אלא אם כן מחפשים אותו ספציפית (ולמה שנחפש דברים רעים? אנחנו בסך הכל באים לעשות טוב!). היה וחיפשתם ספציפית, תגלו שהאינטרנט עמוס לעייפה במאמרים, סרטונים ודיונים בנושא אבל רובם המוחלט באנגלית* וקשה למצוא מספיק חומר בעברית. אז אחרי אינספור שעות של קריאה, מחקר והתייעצויות קבלו את המדריך המלא לאיך (לא) להתנדב בעולם, ואם כבר עושים את זה אז למה כדאי לשים לב כדי לעשות את זה נכון.

תסמונות שלא ידעתם שאתם סובלים מהן

ישנה תופעה נפוצה ביותר שנקרא לה בתרגום חופשי “תסמונת המושיע הלבן”. אם הגעתם לכאן ואתם בכלל קוראים את הפוסט הזה סביר בהחלט שאתם סובלים ממנה, וזה בסדר. תסמונת המושיע הלבן אומרת שאנחנו כאנשים מערביים ובעלי פריבילגיות תופסים מעצמנו ככאלו היכולים (ואולי אפילו מחוייבים) לסייע ולפתור את כל בעיותיהם של אלו אשר מזלם פחות שפר עליהם, יהיה אשר יהיה מיקומם בעולם, מוצאם או צבע עורם. זה לא אומר שאנחנו גזענים, זה לא אומר שאנחנו מתנשאים. אוקיי, זה קצת אומר את הדברים האלה. אבל זה לא בגלל שאנחנו מחליטים להיות כאלה וזה בטח לא בגלל שאנחנו אנשים רעים, זה בעיקר בגלל שנים של הבניות חברתיות ושאר ירקות שברשותכם לא אכנס אליהם עכשיו כי זה גם ככה הולך להיות פוסט ארוך.

​

אבל היי, אם אתם קוראים את הפוסט הזה זה גם אומר שאתם רוצים לעשות טוב בעולם, ושקשה ועצוב לכם עם הידיעה שיש אנשים שקשה להם בחיים, ושאתם רוצים לעזור. יותר מזה – אתם ככל הנראה בעלי אידיאולוגיה שמאמינה בשוויון, אולי אפילו רוצים לתקן את חלק מנזקי הגלובליזציה. ואלה בסך הכל אמונות ורגשות טובים וחשובים שבהחלט יכולים להוביל שינוי. ואני מבטיחה שעוד נחזור אל האמונות והרגשות האלה והשינויים הפוטנציאליים בהמשך. בינתיים, חשוב להכיר את תסמונת המושיע הלבן ולנסות להסתכל על זה מבחוץ. לי הכי קל להסביר את הבעיתיות שבזה דרך הדוגמא ההפוכה: דמיינו אדם בגילכם בערך, שיושב בארץ רחוקה, נגיד זימבבואה, וקורא כתבה על המצב בארץ. נגיד שהוא קורא על הדרת נשים במרחב הציבורי, והוא מחליט לעזוב הכל ולבוא לישראל לשבועיים כדי להלחם בתופעה ולעזור לנשות ישראל למנוע את ההדרה. מה תגידו לו? שזה טיפה יותר מורכב ממה שנראה בעיתון? שסביר להניח ששבועיים לא יעזרו לכלום? שזה משהו עמוק יותר, ומבני, ושהשינוי צריך לבוא מהמחוקק ומהחברה הישראלית? הכל תגובות לגיטימיות. אז למה כשאנחנו רוצים לעשות את אותו הדבר זה נראה לנו ממש בסדר? מה זה אומר? שאנחנו צבועים? כן, אבל זה לא בהכרח באשמתנו. זו התסמונת הארורה הזו.

​

אבל אני בסך הכל רוצה לעשות משהו טוב.
איך זה יכול להיות רע?

הרצון שלכם הוא לא רע. גם אני הייתי שם. וחשוב לי להדגיש שוב שמטרת הפוסט הזה היא לא לשפוט אף אחד ולא לשכנע אותכם שתרומה לאנושות זה דבר רע חס וחלילה, אלא להציג כמה מההשלכות השליליות האפשריות של התנדבות בעולם (וגם על חלוקת מתנות לילדים במהלך הטיול, אם אנחנו כבר כאן). ההשלכות השליליות הללו כמעט ולא נשמעות מספיק בשיח הישראלי על התנדבויות בעולם, אבל זה כל כך חשוב שנהיה מודעים אליהן. הנה החשובות שבהן (ואפילו סידרתי אותן ברשימה כדי שתוכלו לקרוא בקלילות:

​

1. היווצרות של תלות
   אולי העניין החשוב יותר מהכל. התערבות חיצונית, כל התערבות חיצונית, כולל גם את האו”ם ואת ארגוני הסיוע הותיקים והמנוסים ביותר, אשר נעשית בצורה לא אחראית ובלי תכנית יציאה מסודרת לרוב תגרום ליצירת תלות של האוכלוסייה המקומית בסיוע חיצוני. במקום לקחת אחריות ולסייע לעצמם, הרבה פעמים נוצר מצב שבו פשוט יושבים ומחכים לסיוע הבא שיגיע. למה ללמוד לרכוב על אופניים לבד אם תמיד יהיו לנו גלגלי-עזר? התלות הזאת לרוב תגרום לדיכוי כזה או אחר של החברה והיוזמה האזרחית והנמכת הציפיות מהשלטון המקומי:  אזרחים לא יפעילו לחץ על הממשלה וידרשו שינוי, ויישארו נאמנים למעגל הסיוע החיצוני הבלתי נגמר.

    

    

2. העברת מסרים לא נכונים
   איזה מסר אנחנו משדרים לקהילה המקומית כשאנחנו באים להתנדב בה? כן, ברור שאנחנו מתכוונים לשדר שאכפת לנו ושאנחנו אנשים טובים ושכל העולם ערבים זה לזה. אבל מאוד יכול להיות שגם נשדר התנשאות קלה (בכל זאת, לנו יש את היכולת לעזוב הכל ולנסוע לסוף העולם לשבועיים כדי לעזור לאנשים שהם אפילו לא המשפחה שלנו). לדעתי, המסר הבעייתי ביותר שאנחנו עלולים להעביר ואפילו לקבע הוא שהקהילה המקומית הם מקבלים, שהם לא מחליטים על החיים של עצמם ואפילו לא שותפים להחלטות. אנחנו עלולים לדכא סוכני-שינוי שיכולים לצמוח מתוך הקהילה עצמה, לדכא יזמות, מנהיגות ואחריות. תשמעו, לגמרי יכול להיות שההתנדבות שלכם תהיה סופר משמעותית ויהיה איזה נער בסוף העולם שיזכור אתכם לכל החיים ואתם תהוו השראה בשבילם. אבל כאן אנחנו צריכים לשאול את עצמנו – האם אנחנו צריכים להיות ההשראה שלהם? האם אני צריכה להיות זו שהוא יזכור לשארית חייו? האם לא הרבה יותר ראוי ונכון ומשמעותי שזה יהיה מישהו מהקהילה שלו? מישהו שהוא יכול להזדהות איתו, ולא לשאוף להיות מישהו חיצוני? זה כמובן מתקשר באופן ישיר לסעיף 1, וזה יכול להיות הרסני.

    

    

3. צמצום מקומות עבודה
   מה? אבל אני מתנדב חיצוני שבא לשבועיים? למה שזה ישפיע? בסך הכל חילקתי לילדים נעליים ובגדים על הדרך, איך אני פוגע בעבודה שלהם? כשאתה בא ללמד אנגלית בבית ספר מקומי אתה לוקח עבודה פוטנציאלית של מורה מקומי. כשאתה מביא נעליים מהארץ, אתה פוגע בפרנסה של מוכר הנעליים בכפר. כשאתם באים כל החבר’ה לעזור לבנות מרפאה בכפר, אתם לוקחים את העבודה של פועלי הבניין המקומיים, שבואו נודה על האמת, כנראה גם יעשו את העבודה יותר טוב מכם.  למה במדינות עולם שלישי זה לגיטימי שנעסוק בעבודה שבארץ שלנו אף אחד לא היה נותן לנו לעסוק בה בלי כמה שנים טובות של לימודים ונסיון? אם נחזור לסעיף 2 ושידור המסרים – איזה מסר זה משדר שילדה בת 22 שהרגע השתחררה מהצבא היא מספיק טובה ללמד אנגלית אפילו שאין לה הכשרה או נסיון בנושא, אבל המורה המקומית שלהם לא מספיק טובה.

    

    

4. פתרונות לטווח קצר עם השלכות לטווח הארוך
   לצערנו, הרבה מאוד פרוייקטים אינם ברי-קיימא או לפחות אינם מתוכננים באופן הזה. כנאמר, לבנות בית ספר זה יחסית קל, לתקן את מערכת החינוך זה קצת יותר מורכב. כאילו, סבבה, באתם כל החבר’ה, נתתם חודש מהחיים, בניתם בית ספר חדש לכפר. אחלה. מהמם. מי הולך לשלם משכורות למורים? לכמה זמן? מה עלויות האחזקה של הבניין? מי יישא בהן? מה ייקרה כשיישבר חלון? וכשיהיה חור בגג? לפעמים אנחנו מנסים לפתור בעיות ובעצם הפתרון שלהן אנחנו יוצרים בעיות חדשות. אנחנו מדביקים פלסטר איפה שצריך תפרים.

    

    

5. השלכות רגשיות
   מוזכרות הרבה בעיקר בהקשר של בתי יתומים. ההשפעות הרגשיות על הילדים הן חמורות, חוויות הנטישה החוזרות ונשנות עושות את שלהן ולא בקטע טוב. יש לא מעט מחקרים שגילו שהרבה מהיתומים בבתי יתומים הם לא באמת יתומים אלא שם כדי למשוך תיירים-מתנדבים, או שמשמרים אותם במצב רעוע כדי שיגיעו יותר מבקרים מבחוץ ויתנו כסף (הנה סרטון קצר באנגלית שמסביר את הנושא מצויין). בנוסף, התנדבות בבתי יתומים  הרבה פעמים יוצרת מערכת יחסים בעייתית בין הילדים למתנדבים המערביים. הדוגמא הכי טובה לכך היא עניין המגע – בהרבה תרבויות לא מקובל להביע חיבה באמצעות מגע. בתרבות שלנו לעומת זאת, חיבוק או ליטוף הוא אמצעי להעביר מסר מנחם, תומך ומחזק ולכן טבעי ביותר שנשתמש בכלי הזה כאשר אנחנו בנוכחות ילדים פגיעים ביותר. הבעיה היא שאנחנו בדרך כלל לא חושבים על כמה זה מסוכן – על הנורמה שאנחנו עלולים לייצר, על הביקוש שיווצר אצלם למגע הזה שהם לא מקבלים ולא יקבלו בתרבות שלהם, ועל המקומות אליהם זה עלול להדרדר, רובם קשורים בניצול מיני. העיוות התרבותי שעלול להיווצר מתוך 100% כוונות טובות מוביל אותנו ישירות אל הסעיף הבא:

    

    

6. התנגשות תרבויות
   גם אם מצאנו פרוייקט מושלם שלא חוטא באף אחד מחמשת הסעיפים שלמעלה, צריך לקחת בחשבון את פערי התרבויות ואיך הם באים לידי ביטוי בנוכחות שלנו בחברה זרה. בחור ישראלי שמתנדב בבית ספר מקומי ומלמד את הילדים חינוך וערכים – האם הערכים שהוא מגיע איתם מישראל בכלל רוונטיים להם? האם אלה הערכים שיעזרו להם לשרוד במחנה פליטים או לצאת לשוק העבודה ולפרנס את משפחתם לכשיגדלו? בחורה ישראלית שנוסעת ללמד אנגלית – מי בכלל אמר שילדים בכפר נידח אי שם צריכים ללמוד אנגלית? התשובה שלנו לרוב תהיה “כי זה ערך שיעזור להם בעתיד להשתלב בכלכלה המערבית”, אבל בואו נעצור ונשאל את עצמנו האם זה בהכרח משהו טוב?

​

אתנחתא קומית: “ברבי המושיעה” הוא חשבון אינסטגרם הורס שנוצר כחלק מקמפיין למניעת התנדבויות חסרות אחריות בבתי יתומים.