ערב אחד במהלך ההתנדבות אני ועוד ישראלית שהיתה בתוכנית קפצנו לבקר משפחה ישראלית שחיה במפלי ויקטוריה. ראינו על הפנים שלהם שהם רחוקים מלהתלהב מהתוכנית שאנחנו נמצאות בה. שאלנו קצת שאלות וקיבלנו תשובות שזיעזעו אותנו בהתחלה, ובהמשך פשוט לא יכולנו להאמין למה שאנחנו שומעות. הם סיפרו לנו שאת האריות (הגורים המתוקים והמהממים שכבר נקשרנו אליהם ואהבנו כל כך), את האריות מוכרים אחר כך לצייד. לצייד???? כן, לצייד. מסתבר שיש עשירים מטורפים חולי אגו שחושבים שזה מגניב ללכת עם רובה בשמורה ולצוד להם אריה. והם משלמים על זה עשרות  אלפי דולרים. העסק התחיל להיות ממש מסריח.   בנוסף הם סיפרו לנו שלמרות שאמרו לנו שהתוכנית פועלת 10 שנים זה לא נכון, התוכנית הזו פעילה כבר 20 שנה רק תחת שם אחר... לא רצינו להאמין, אבל.. החורים בעלילה רק הלכו והתרבו.

​

כבר כשהגענו, בכל אינטראקציה עם האריות נתנו לנו מקלות ביד, ההסבר היה שבגלל שהם גורים ואוהבים לשחק אז אם הם קופצים עלינו ורוצים לשחק ולנשוך, אז ישר ניתן להם לנשוך את המקל. זה היה נשמע מאוד הגיוני, וקיבלנו את ההסבר הזה. הבעיה היא שלאט לאט שמתי לב שהאריות ממש מפוחדים מהמדריכים ומהמקלות. זה כבר היה נראה הרבה פחות תמים. וכששאלתי את אחת המתנדבות שהיתה בסוג של קשר רומנטי עם אחד מהעובדים- היא סיפרה לי שהוא אמר לה שכשהמתנדבים לא באיזור המדריכים ממש מרביצים לאריות עם המקלות כדי שהם יפחדו מזה. 

עוד סימן שאלה שעלה לי- היה יום אחד שהכנו אוכל לאריות, ונתנו לנו לשים להם אבקה לבנה בתוך הבשר, כששאלתי מה זה המדריכים ענו- "ויטמינים". זה היה נראה לי מוזר, ועד היום אני לא באמת יודעת מה דחפו להם שם...

בשלב הזה כבר הייתי ממש בדיכאון. קלטתי שלא סתם בזבזתי את הכסף שלי, אלא שנתתי בלא ידיעתי אלפי שקלים לארגון שמתעלל באריות ובסוף עוד מוכר אותם לצייד. לא רציתי לחשוב על זה בכלל שהגורים שכל כך אהבתי חוטפים מכות מהמדריכים כשאני לא שם, וכשהם גדלים איזה אידיוט עם רובה צייד יתקע כדור ברעמה היפה שלהם כדי להרגיש גבר. אי אפשר לקלוט את זה בכלל.

​

חשוב להגיד שהסיפורים האלה לא עולים יותר כי רוב המתנדבים הם אירופאים ואמריקאים שטסים ישירות למקום ההתנדבות וישר חזרה הביתה, מרוצים מעצמם על כך ש"תרמו לאפריקאים ולבעלי החיים". רובם לא תרמילאים שמסתובבים ביבשת ושומעים סיפורים מפה ומשם. ובאמת, לאורך כל 4 החודשים שעוד טיילתי, המשכתי לשמוע מלבנים מקומיים עוד ועוד סיפורי זוועות על מה שקורה במרכזי השימור האלה. על מכירת אריות לצייד. על השקר שמוכרים לתיירים תמימים שמגיעים מאהבה וטוב לב ורק רוצים לעשות טוב ויש מי שמנצל את כל זה ועושה עליהם המון המון כסף.