מלאווי 2014

 

במבט לאחור אני יכול לומר שבטיול עצמו לא נחתי הרבה כי רציתי להספיק עוד. כל כך הרבה לראות, רצון להספיק המון והתכנון מהארץ היה קצת יומרני. הספקתי לעבור המון חוויות, המון נופים, אינספור אנשים ובסך הכול 6 מדינות. היו כל מיני מקומות שהרגשתי שאני לא רוצה לעזוב אותם והתוכנית השתנתה בהתאם אבל רק במלאווי כל מקום הרגיש ככה. כבר באמצע הטיול, כשהגעתי למלאווי ידעתי שהיא זו שתהיה האהובה עליי גם בסוף. החום של האנשים המקומיים, הנופים, המרחבים והאווירה שמבחינתי הייתה שונה מכל מה שהכרתי עד אז ביבשת וזו אותה אווירה שנשארה שונה גם בהמשך הטיול.

30 ימים הייתי בה ובהם הספקתי לראות את המדינה מהקצה הדרומי עד הצפוני, המשכתי את הטיול לצפון ואני זוכר גם היום איך במעבר גבול קצת נצבט לי הלב והתחלתי להרגיש געגוע. הטיול שלי התחיל מדרום היבשת לצפון. למלאווי ובעצם לבירתה  – לילונגווי, הגעתי מזמביה.

בבירת זמביה, לוסקה, קניתי כרטיס בחברת האוטובוסים KOBS שעלה לי 200 קווצ'ה זמבזית. בנסיעות ארוכות ובין מדינות אני תמיד ממליץ לקנות כרטיס יום לפני. הכרטיס שקניתי היה לאוטובוס של יום למחרת שעתיד היה לצאת בשעה 14:00 ונאמר לי – בלי איחורים, נצא בלעדיך.

משום מה, גם אחרי חודשיים וחצי ביבשת האמנתי לו ונלחצתי ואפילו הגעתי רבע שעה לפני אבל לאפריקה זמן משלה. אחרי ויכוח קטן שבו דרשו ממני לשלם על המטען, בשונה משאר הנוסעים שעלו עם המטען בחינם ואחרי המתנה למילוי האוטובוס עד אפס מקום (המונח תרתי משמע אפילו לא מתאר את הכמות שנכנסה לשם) יצאנו לדרך בשעה 16:00. על פניו יכולתי להגיע באותו היום ולקנות כרטיס אבל שוב אני חוזר וממליץ לקנות כרטיס יום לפני לנסיעות ארוכות. הדרך למלאווי היא ארוכה ומפותלת. למעבר הגבול בין זמביה למלאווי הגענו בערך בשעה 2 בלילה ושם החלפתי קווצות זמביות בכסף מלאווי. החלפנים שם לא באים בחבורות גדולות ואפשר לסמוך על שער חליפין הוגן.

ללינוגווי הגענו בשעה 04:30 לפנות בוקר. חלק מהנוסעים ששמו לב שאני התייר היחיד, דאגו לי ודרשו ממני לחכות שהשמש תעלה ושהם ילוו אותי לתחנת מוניות שבה ייקחו אותי ליעד במחיר הוגן וכך היה. זוג גברים ליווה אותי למונית מחוץ לתחנה המרכזית שבה ירדנו ולקחתי מונית ל MABOYA CAMP ב -2000 קווצ'ות מלאווית. העיר לילונגווי בנויה לפי חלקים שממוינים במספרים כמו חלוקה לחלקות שונות (למשל ההוסטל שלי נמצא באזור 3, כך הסתבר לי אחרי הנסיעה). נהג המונית לא ידע את זה וגם לא אני ויצא לנו להסתובב הרבה בעיר.

ההוסטל מציע לינה בחדר מעורב, מיטות באוהלים קיימים או מדשאות להקמת אוהלים פרטיים. יש מסעדה שמכינה ארוחות כל היום במחיר הוגן. מרחק של 20 דקות ממרכז העיר או נסיעה במוניות אופניים הרבים שמחכים מחוץ להוסטל. יש חשמל זמין, שירותים נקיים והאינטרנט הוא וייפיי בחבילות שקונים ככרטיס גירוד.

באופן כללי, במלאווי אין תשתיות אינטרנט סבירות והאינטרנט הוא וייפיי בתשלום על פי חבילות של גלישה. בגדול, בכל מקום שהייתי במדינה מלבד מאשרום פארם בצפון (שאליה נגיע בהמשך) שילמתי על גלישה.

המטבע במלאווי היה מאוד חלש כשהייתי שם ב-2014 והשטר 1000 קווצ'ה היה שווה בערך 9 שקלים. הכספומטים מתרוקנים בסוף השבוע ולהזכירכם, סופ"ש מתחיל בשישי ונגמר בשני בבוקר ולכן אני ממליץ להוציא את המקסימום שאפשר מהכספומט ואפילו כפול 3. כספומטים לא נמצאים בכל מקום ולא כולם מקבלים את כל סוגי האשראי והאופציה להיתקע בלי מזומן היא מציאותית (זוג שהייתי איתם בצפון המדינה ורצו להישאר עוד כמה ימים בהוסטל, נסעו במיוחד לעיר אחרת כדי להוציא כסף).

 

מולנג'י – טרק ההרים שנמצא בדרום המדינה ואליו מגיעים בשלבים. מלילונגווי לקחתי אוטובוס לדרום ל Blantyre לבקפקרס בשם DOOGLES. המקום מציע לינה בחדרים משותפים ופרטיים וכולל מטבח מגוון מאוד וזול. אישית פגשתי שם תרמילאי טיבטי שכבר סגר את הטרק עם מדריך ליום המחרת והצטרפתי אליו. מבלנטייר לקחנו מונית ל LIMBEומשם עוד מונית ל chitakali. פגשנו את המדריך שלנו פיטר, עשינו קניות ולקחנו  מונית אופנוע לתחילת המסלול. בהרי המולנג'י יש בקתות רבות ללינה ואפשר ליצור כמה מסלולים בתיאום עם המדריך. המסלול שאנחנו עשינו היה מקצה אחד לשני, כולל הפסגה. יום עלה 25$ למדריך כולל טיפ.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

המפל באמצע הדרך ביום הראשון

​

​

הטרק כולל טיפוסים רבים ולכן ממליץ הערכות מראש של אוכל ל- 4 ימים ו -3 לילות כולל אופציה לבישול. אנחנו בישלנו אורז על כוהליה, אכלנו הרבה טונות וחטיפי אנרגיה. אפשר גם לקחת פורטרים וטבחים, אישית הסתדרנו רק עם מדריך. למי שאין מקלות הליכה, שבאופן כללי אני ממליץ בכל טרק ללכת איתם, יש מספיק ילדים שמוכרים מקלות עץ בהכנה אישית בכניסה למסלול וזו אחלה מזכרת –מניסיון.

המסלול שלי בהרי המולנג'י – היום הראשון כלל הליכה של 6 וחצי שעות לבקתת CHAMBE. בדרך עצרנו במפלים ולאחר שחייה והתרעננות הגענו לבקתה. בכל בקתה מחכים מים חמים לשטיפת פנים, מי שתייה (מים שנאספו מהנחל), אח דולק ובמידה והגעתם לפני שאר המטיילים ייתכן וגם יהיה לכם מזרון לילה. הלילות קרירים ודורשים ציוד חם ושק"ש סביר. יום למחרת המשכנו הליכה לבקתת CHISEPO שכללה בערך 3 וחצי שעות הליכה. את התיקים הגדולים השארנו בבקתה וטיפסנו לפסגה ההר SAPITWA  שנמצאת בגובה 3050 מטר. לאחר בערך 3 שעות טיפוס ושעתיים ירידה חזרנו לבקתה. ביום שלמחרת הלכנו 6 שעות לבקתת SOMNANI והעברנו את הלילה. למחרת קמנו מוקדם ולאחר שעתיים וחצי ירידה הגענו לכניסה. משם הדרך חזרה הייתה לצי'טאקאלי, לימבי ולבלנטייר.

 

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

 

 

 בפסגה - Sapitwa

 

כמה שבועות לאחר מכן פגשתי תרמילאים אחרים שעשו את הטרק. חלקם עשו אותו ללא מדריך, חלקם שילמו חצי ממה שאני שילמתי. ההמלצה הגדולה של כולם הייתה להגיע לצי'טאקאלי, למצוא מדריך ויום למחרת לצאת למסלול. פיטר המדריך ידע הרבה דברים, תמך עוזר וזהו המספר שלו נכון לזמן בו אני עשיתי את הטיול – 0888700567.

​

מבלנטייר אני נסעתי לעיר Zomba כדי לטייל ב Zomba plateau וישנתי בZOOMBA BP שמציע מדשאות גדולות לאוהלים וחדרים משותפים, חדרים פרטיים ובאופן כללי יש אפשרות להזמין מהמטבח אוכל בזול. הבק פקרס נמצא באמצע העיירה ובמרחק הליכה מסופר ושוק מקומי. עלייה לרמת זומבה עצמה עדיפה במונית כי זו עלייה ארוכה. הגעתי לשם בבוקר עם מונית ולמרות התעקשות השומרים שזה מסוכן, עשיתי את המסלול ברמה ללא מדריך ובעזרת המפה שקיבלתי מהקבלה ניווטתי לבד למפלים, תצפית על העיירה ולשמורות מלאות פרפרים וציפורים שיוצרים מחזה של מרבדים בצבעים. את הירידה עשיתי עם מונית אופנוע עד לבקפקרס.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

מהעיירה זומבה נסעתי ל MONKEY BAY  במונית של 300 קווצ'ות. לקחתי מונית אופנוע ב – 1000 קווצ'ה ל CAPE MACLEAR. הרבה נאמר על אגם מלאווי ועל הסיכון בכניסה אליו. אני מסכים עם כל אחת מהסכנות והבילהרציה ולמרות כל זה, מצאתי את עצמי נכנס למים לשחייה ארוכה באגם. ישנתי שם במקום שנקרא MGOZA BP ב- 3000 קווצ'ות בתוך בקתות עץ שאפילו הייתה לכל מיטה כילה אישית. במקום שירותים ומקלחות נקיים ומטבח מקומי וזול. יש גם בעיירה עצמה שוק עם אוכל מקומי. אזור החוף מציע עוד הרבה בקפקרס במחירים מגוונים כולל אפשרויות דשא לאוהלים.

*תמונת השער היא של השקיע מקייפ מקליר

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

בקתות על החוף בקייפ מקליר

​

אחרי יומיים בחוף ואחרי שקבעתי עם מונית אופנוע למוקדם מאוד בבוקר שייקח אותי חזרה לקייפ מקליר, נסעתי באוטובוס חזרה לבירת מלאווי ולמבויה קמפ לעוד לילה. פגשתי כמה ישראלים שיורדים דרומה, בחורה אחת רצתה לחזור למקום שהייתה בו כבר לפני שהיא חוזרת לארץ בשם NKHATA BAY. יום למחרת יצאנו בסביבות 12, נסיעה שהייתה אמורה לקחת 5 שעות. שוב, באפריקה כמו באפריקה, יצאנו רק באזור 16:00. אני מאוד ממליץ להקדים את הנסיעות כמה שיותר על מנת להימנע מהמקרה האישי שלי ובו המונית הגיעה באזור 20:00 ליעד הסופי מבחינתה, מרוחק שעה וחצי מהיעד המקורי שלה ושלנו. בגלל החושך הרב הם החליטו שהם ימשיכו לשם רק מחר. לקח לנו עוד מעל 5 שעות ו-2 טרמפים בתשלום להגיע ליעד בנקטה ביי – MAYOKA BP שמציע לינה בבקתות, גישה למים, פעם בשבוע הפלגה ופעילות ימית ומטבח מגוון זול ו טעים. צמוד למיוקה יש BUTTERFLY BP  שזול יותר ולכן עברתי אליו. כל החבר'ה שהיו באזור באותו זמן תמיד ישבו בזולה של מיוקה ואכלנו שם והבעלים מודע לכך ומאוד נחמד ומעבר לכך – חובב ישראלים ואפילו הקדיש לי ולבחורה הישראלית שהייתה איתי את שירי אריק איינשטיין ועוד שירים של ימי שישי בגלגלצ.

נקטה ביי מדהימה, יש שם עיר קטנה עם אוכל מקומי טעים וזול, יש אפילו מסיבות באזור. מיוקה מארגנים הפלגה לחוף באזור דרך האגם כולל משחקי כדור עף וקפיצה מצוק למים בחינם לאורחי המקום. למרות שכמה חבר'ה ואני הצענו לשלם הבעלים הסכים שנצטרף בחינם.  

 

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

היעד הבא היה ה – Mushroom farm שזה בק פקרס אקולוגי של שני אחים מארה"ב ונמצא קצת מתחת לעיירה לוינגסטוניה בצפון המדינה על צלע הר. יש שני דרכים להגיע לשם – להגיע בטרמפים לתחתית ההר ולטפס אותו ברגל או לשלוח להם מייל והם מקשרים לאדם שיוצא מהעיר Mzuzu בתשלום כמובן. יצאתי מנקטה ביי ונסעתי למזוזו ב- 800 קווצ'ה בנסיעה של בערך שעה וחצי. הטרמפ המיועד יצא רק בשעות אחה"צ אז השארתי את הדברים שלי בבק פקרס joy place  במזוזו והלכתי לעשות קניות. המאשרום פארם מנותק ויש שם ארוחות יחסית יקרות וכולן על טהרת המטבח הצמחוני טבעוני. ממליץ להתארגן על אוכל ושתייה לפני ההגעה לשם. הבקפקרס הזה נמצא על צלע הר והוא אקולוגי – מעט חשמל, וייפי פעם בשעה ביום בערב (לא תמיד) וגם השירותים והמקלחות הם פתוחים ועם חווית חיבור לטבע שבאמת עובדת. אני ישנתי בימים הראשונים באוהל על מצוק קטן שמשקיף על האגם ולידי היה ערסל שבו ביליתי את רוב היום עם ספר.

אחת האטרקציות באזור היא ללכת ברגל \ לתפוס טרמפ לעיר לוינגסטוניה. בערך שעה וחצי של הליכה ויש בה את מוזיאון העיר (500 קווצ'ה) ואוניברסיטה מפורסמת במדינה. יש שם שני מפלים באזור במסלול קצר ונחמד שאפשר לעשות בו סיבוב (500 קווצ'ה). אין צורך במדריך, למרות שינסו לשכנע אתכם. זה בערך רבע שעה הלוך חזור.

 

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

המאשרום פארם היה חוויה מרגיעה ונהדרת ואחרי 5 ימים רגועים ונהדרים החלטתי לעבור למדינה הבאה – טנזניה. את הדרך לתחתית ההר ולעיר הקרובה תיאמתי עם אותו בחור שהסיע אותי למעלה ההר והיינו אמורים לצאת באזור השעה 5 וחצי בבוקר. כשהגיעה השעה 6 ורב ע והוא עוד לא הגיע, התחלתי לרדת ברגל.....היה מאתגר אבל בסוף הגעתי ל- chitimba ומשם מונית לגבול ב -200 קווצ'ה. ההליכה מעבר לגבול הטנזני די פשוטה והיא על גשר. שימו לב – כמו להרבה מאוד אנשים שעשו את זה, גם אני נפלתי קורבן לחלפנים. בכל גבול שהייתי בו החלפתי כסף עם חלפנים והכל הלך חלק, חוץ מגבול מלאווי – טנזניה. הם מקצוענים, מהירים, באים בחבורות גדולות ומבלבלים אותך. הטריק הוא להציע לך שער חליפין גבוה ממה שחשבת. הם מבקשים לספור את הכסף שלך ובתמורה נותנים לך ערימה גדולה של שטרות כסף טנזני. כשאתה סופר את הכסף הטנזני, הם מעבירים שטרות משלך לחבר מאחוריהם ואחרי כמה שניות צועקים שבאה משטרה, מחזירים את הערמת שטרות שלך ולוקחים את שלהם. אחרי זה אתה מגלה שחצי נעלם. יש שם כמה מקומות ממשלתיים להחלפת כספים בשער חליפין הוגן ועדיף ללכת ישירות לשם.

מכאן – התחיל הטיול בטנזניה !