זימבבואה - הצצה פנימה
זימבבואה
שם המחבר: גלי חרש
תאריך: 7.7.16
כשהיינו ילדים ושיחקנו ארץ-עיר, המדינה היחידה שהיינו מכירים באות ז' הייתה זימבבואה, וגם אז לא הינו בטוחים שאנחנו אומרים את השם נכון. למדינה יש הרבה מה להציע מעבר לכך, וביקור בה הוא חוויה מדהימה. וזה מה שעשיתי בפברואר 2016. בחודשים לפני כן למדתי שגם זמביה היא מדינה באות ז', אבל זה כבר חלק מסיפור אחר.
אם יש דבר שחשוב לדעת לגבי זימבבואה זה שהיא אינה מדינה תיירותית, משום שהיא סובלת מקשיים פוליטיים וכלכליים. עד כמה לא תיירותית? ברוב המקרים טיילתי לבד לגמרי, ורק לעיתים פגשתי מתנדבים. האזור התיירותי היחיד הוא במפלי ויקטוריה הגובלים בזמביה, וגם שם מעדיפים התיירים לשהות בצד השני.
נשיא המדינה הוא רוברט מוגבה, השולט בה משנות ה-80'. תחת הנהגתו בוצעו הפרות רבות של זכויות אדם, והמדינה שנחשבה בעבר ל"סל התבואה של אפריקה" הפכה למדינה ענייה שבקושי יכולה לכלכל את עצמה. התשתיות הוזנחו בעקבות מדיניות כלכלית כושלת שדרדרה את המדינה לשפל נוראי, והבצורת שתוקפת את האזור בעת האחרונה מחריפה את המצב.
הימים הראשונים בזימבבואה
את הטיול בזימבבואה התחלתי אחרי שלושה וחצי חודשים בהם טיילתי במזרח אפריקה. טיילתי במפלי ויקטוריה בצד הזמבי, ולבסוף חציתי את הגבול בין ליוינגסטון [Livinstone] (זמביה) לויקטוריה פולס [Victoria Falls] (זימבבואה). העיירה ויקטוריה פולס היא כנראה המקום התיירותי העיקרי במדינה, ובהתאם לכך מלאה במציקנים המוכרים לתרמילאים ממקומות אחרים. הדבר היחיד שעשיתי שם היה למשוך כסף מכספומט (יוצאים שם דולרים אמריקאים!), ולעלות על רכבת לעיר הגדולה הבאה- בולאויו [Bulawayo].
בזימבבואה פועלות רק רכבות לילה, אשר במחלקה הראשונה והשנייה שלהם ניתן לקבל תאי שינה. נסיעה ברכבת היא זולה יחסית לשאר אמצעי התחבורה, וקניתי כרטיס למחלקה ראשונה ב-12$ בלבד. הרכבת הייתה ריקה למדי, ומכיוון שהייתי האישה היחידה במחלקה הראשונה זכיתי בתא לבדי.
בבולאויו הגעתי לברקס' בקפקרס פרדייז [Burkes' Backpackers Paradise], מקום חביב ביותר המנוהל על ידי זוג צעיר ונחמד. למרות שישנתי ברכבת עוד הייתי עייפה, ולכן נשארתי במשך היום לנוח בהוסטל. למחרת נסעתי במיניבוס להררה [Harare], בירת המדינה.
דגם ישן של הרכבת מויקטוריה פולס לבולאיו
הררה
בהררה התארחתי בהוסטל סמול וורלד בשכונת אבונדייל [Small World Backpackers Lodge Avondale], קרוב מאוד למרכז הקניות. לראשונה זכיתי לראות עוד שני מטיילים שהמשיכו לכיוונים המפלים, ובעיקר נהניתי מהוייפיי הכי מהיר, חזק ומדהים שנתקלתי בו אי פעם בגבולות אפריקה. באמת מומלץ. בעיר עצמה אין הרבה מה לעשות, והגלריה לאמנות שם די משעממת.
התכנון שלי היה להמשיך לאגם קריבה [Kariba] ולעשות ספארי במנה פולס נשיונל פארק [Mana pools National Park] ביחד עם ניקי, חברה שהכרתי בזמביה ושבאותו הזמן גם שהתה בהררה במלון לא רחוק. לצערנו, היינו שם בתקופה שנחשבת לתקופת הגשמים ונאמר לניקי שהפארק סגור. בדיעבד גיליתי שזה לא נכון, אבל באותה העת החלטנו להיפגש בקריבה ולחפש שם אפשרויות אחרות. היא תכננה בדרך עוד עצירה ולכן יצאה יום לפני. לצערנו, לא היה לניקי אינטרנט זמין, ולא הצלחנו לתאם.
קריבה!
אחרי מאמצים רבים הצלחתי למצוא קמפסייט מתאים- וורטהוגס [Warthogs Bush Camp]. מלבד דורמס וקמספייט לבעלי אוהלים, מציע המקום גם אפשרות לשכור אוהלים ולישון בהם שם. נסעתי לשם בתקווה לפגוש את ניקי, אך הבנתי בסופו של דבר שהיא החליטה ללכת על קאוצ'סרפינג [CouchSurfing], ולא הצלחנו להיפגש שוב.
אגם קריבה הוא אגם מלאכותי שנוצר בעקבות בניית סכר במאה ה-19, וממנו נשפך נהר הזמבזי [Zambezi], המקור של מפלי ויקטוריה. הוא נמצא בין זמביה לזימבבואה, ולאורך השנים היווה יעד תיירותי מועדף באזור. חיות פרא מסתובבות באזור בחופשיות, והמקומיים גאים בקשר בינם לבין הטבע, ודואגים להזכיר תמיד שאצלם אין גדרות הכולאות את החיות או מגנות על האנשים. האגם יפהפה, והסביבה ירוקה ונעימה. המצב הקשה בזימבבואה מביא תיירים להעדיף את הצד הזמבי של האגם, אך לא גורע מהקסם של האזור.
בוורטהוגס הייתי התיירת היחידה ובהתאם לכך זכיתי ליחס אישי. מייד כשהגעתי ביקשו ממני להיזהר כשאני מסתובבת מחוץ לאזור הקמפסייט משום שיש פילים באזור, ואסרו עלי להתקרב לאזור של סבך השיחים משום לעיתים יש שם אריות. כתרמילאית יצא לי לשמוע אזהרות רבות מפני חיות בר, ולפקפק לעיתים באמינותם. עם זאת, שם הסכנה אמיתית. זכיתי לשמוע, לא רק מבעל ההוסטל אלא מכל אדם שפגשתי בכפר, שיומיים קודם לכן הותקף אדם בעיירה על ידי אריה. עם זאת, אל חשש. אריות אינם אוהבים להתקרב לאזורים מיושבים, ועושים זאת רק בעתות לחץ.
בערב ישבתי עם מנהל הקמפסייט לשיחה על המצב בישראל ועל המצב בזימבבואה, והדברים התגלגלו לסיפוריו על הקשיים שחווים המקומיים. בשנים 2002 ו-2007 היה רעב גדול, כמו זה שחווים המקומיים כעת בעקבות הבצורת שפוקדת חלקים גדולים באפריקה וביבשות אחרות. האנשים נאלצו להתקיים ממה שהיה בהישג יד ועסקו בציד של אימפלות, קודואים ובושבקים. חיות אלו היה מקור המחיה העיקרי של האריות שחיו פה, משום שהן קלות יותר לציד מאשר חיות כגון בבונים או פילים. לרוב האריות חוששים מבני אדם, ואינם נכנסים ללא סיבה לאזורים מיושבים. עם זאת, כתוצאה ממחסור באימפלות התפתח רעב בקרב האריות, והם החלו להתקרב לכפרים ולתקוף בני אדם. המנהל סיפר לי על החשש שלו שתופעה זו תמשך לאור יוקר המחיה והרעב הגדול הפוקד את תושבי זימבבואה. אז, כשאני אומרת אל חשש, אני למעשה מתכוונת "אל חשש, בערך."
ובנימה יותר אופטימית... למחרת רציתי לעשות ספארי, או לפחות לצאת לגיים דרייבינג [Game Driving] נחמד. החלטתי לקחת משהו מקומי, וזכיתי לכמה שעות יפהפיות בשמורה הקרובה, צ'וארה, [Chawara]. ראיתי המון פילים, אימפלות, בושבקים, ווטרבקים, זברות, נשרים, היפופוטמים ועוד. בסוף הערב חנה המדריך מול האגם, וצפינו בשקיעת השמש על המים.
אגם קריבה, כפי שהוא נגלה מוורטהוגס קמפסייט
גרייט זימבבואה
מקריבה המשכתי בחזרה להררה, ושוב התארחתי בסמול וורלד. הפעם פגשתי כמה מתנדבים שעבדו עם עמותות מקומיות, עיתונאית בלגית ממוצא זימבבואי שסיפרה לי על חוויותיה מהתקופה בה סיקרה את המצב בעזה, ותרמילאית ספרדייה שהתלהבה לומר לי שבזמן שהייתה במלאווי היא שמעה שיש קבוצת ואטסאפ למטיילים ישראלים, ושאלה אם אני מכירה אותה ונמצאת בה.
מהררה המשכתי לאתר הארכיאולוגי גרייט זימבבואה [Great Zimbabwe]. באתר נמצאים שרידים רבים מאוד מארמונותיהם והרמונותיהם של מלכי שבט שונה [Shona] אשר שלטו באזורים נרחבים בדרומה של אפריקה, וחיו באזור במאות ה-13-15. השרידים מהווים עדות לקדמה הטכנולוגית אליה הגיעו בני השונה, ומתעלים לחלוטין על מה שהשיגו מקביליהם באירופה באותה העת. אם כל זה לא מספיק בשביל להפוך את האתר למעניין, אז היחס של המדינה אליו אמור לעורר את העניין. זימבבואה היא המדינה היחידה בעולם אשר קרויה על שמו של אתר ארכיאולוגי, ולא להיפך.
הגעתי לשם אחר הצהריים וביקשתי חדר בדורמס שבפיקוח הממשלה ונמצאים ממש בקרבת האתר. מכיוון ששמעתי שמלבד הסיור באתר מאוד נחמד לשהות בשמורה ולנוח בשקט השורר בה, ביקשתי מיטה לשניים או שלושה לילות. להפתעתי, נרמז לי על ידי סלומון, פקיד הקבלה, שכדאי שאוותר על הלילה השלישי. הוא הסביר לי שבעוד מספר ימים יחגג באתר יום הולדתו ה-93 של הנשיא רוברט מוגבה, ואורחים רבים מכל המדינה יגיעו על מנת להשתתף בהן. בלית ברירה ביקשתי רק שני לילות, ולאחר שקיבלתי את המיטה יצאתי לתור באתר ולראות את ההכנות למסיבה הגדולה.
מוגבה אולי מנהל את המדינה באופן נוקשה וכושל, אבל אנשיו בהחלט יודעים להרים מסיבות. אלפי תושבים, ובטח רבים מכך, היו מיועדים להגיע בכדי להשתתף בחגיגות השנתיות לכבודו של הנשיא, אשר כולם נשבעו לי שהוא אהוב במיוחד. הוא אמנם לא מסוגל לחלץ את המדינה משקיעתה, אבל מיצג ראווה חסר פרופורציות לכבודו פעם בשנה בעלות של יותר מידי מיליוני דולרים נחשבת בעיניו כהשקעה טובה. בין ההריסות של ההרמונות הוקמו אוהלים גדולים והוצבו כיסאות. למחרת, כשערכתי סיור בשרידי ההרמון שבראש ההר, נשקף לעיני המראה בכל הדרו, ולא יכולתי שלא להעריך את ההקבלה שנוצרה בין הנשיא מוגבה למלכי השונה. אם זו לא תעמולה בתפארתה, אני לא יודעת איך לקרוא לזה.
בסך הכל העברתי בגרייט זימבבואה יומיים. למרות שניתן לקנות בזול ספר שמסביר המון לגבי האתר, ההיסטוריה והתרבות באופן כללי, העדפתי לקחת סיור מודרך. בנוסף לכך שניתן לשאול את המדריכים שאלות ולהבין יותר, אני חושבת שלפחות פעם אחת בכל מדינה כדאי להיעזר במדריך מקומי. אי אפשר להכיר באמת מדינה אם לא מדברים עם האנשים שחיים בה, והמדריכים ניחנו בידע רב שאותו הם משתוקקים להעביר הלאה. לא רק עם המדריכה שוחחתי שם, אלא גם עם הגננים ועם סלומון, שסיפר לי את כל תוכניותיו לעתיד ועל האופן בו הוא מתכוון להגשים אותן. אם תגיעו במקרה בעתיד לחוות נחשים במרכז זימבבואה, תמסרו לסלומון ד"ש ממני. בין לבין ניצלתי את הזמן כדי לנוח, לקרוא, לרוץ אחרי קופים ולצלם אותם, ולתכנן את השבועות הבאים.
הכנות לחגיגת יום הולדתו של הנשיא רוברט מוגבה. האוהלים נטועים בין הרמונות מלכי השונה.
בולאיו ומטובו
חזרתי לבולאיו, לברקס פרדייז. בעקבות המלצות חמות החלטתי ללכת לבקר בגלריה לאמנות שבמרכז העיר, וזכיתי לאחת החוויות המעניינות שעברתי בזימבבואה. מלבד תצוגה של יצירות אמנות שונות, מכילה הגלריה גם סטודיואים של אמנים מהעיר, וניתן להיכנס אליהם, לראות את האמנים בעבודה ולשוחח עמם. בנוסף לכך, בשבוע בו ביקרתי נערכו סדנאות ריקוד מיוחדות בגלריה. על מנת לחזק את הקשר למסורת, נערכו שיעורי ריקוד מסורתי לילדים ולמבוגרים. הילדים למדו בדשא בחוץ ריקודים ושירים, והתאמנו עליהם בהתלהבות רבה. מאחד מאולמות התצוגה יכולתי להשקיף לחדר בו למדו המבוגרים לרקוד. יש משהו מאוד מרגש בצפייה בנשים בוגרות, עם בגדים רשמיים, נעלי עקב והפאות המוכרות, שמתלהבות כל כך ללמוד לרקוד את הריקודים של אמהותיהן.
ילדים מופיעים בריקודים מסורתיים שלמדו קודם לכן, בגלריה לאמנות בבולאיו.
למחרת יצאתי לסיור בפארק מטובו [Matobo / Matopo]. כמה ימים קודם לכן סגרתי עם חברת אפריקן וונדרר ספאריס [African Wanderer Safaris] על הצטרפות לקבוצה גדולה שיוצאת לפארק. את הקבוצה, כ-25 צעירים מכל העולם בטיול מאורגן מניירובי לקייפטאון, פגשתי כבר יום קודם לכן בברקס פרדייז. הטיול בשמורה הוא מעניין לא רק בזכות האפשרות לצפות בחיות או להיחשף לתרבות הבושמנים העתיקה, אלא גם בזכות תצורת האבנים המיוחדת שבו. אלו אבני גרניט גדולות ויפות, אשר פעמים רבות נערמות זו על זו ויוצרות מגדלים מפתיעים, אשר האופן בו הן מאוזנות זו על גבי זו נראה כמערער על חוקי כוח המשיכה.
עם היפות שלי בפארק מטובו
בשעות הבוקר חיפשנו קרנפים, ואחרי שטיי וג'ורדן, שני המדריכים שלנו, הצליחו למצוא שלושה קרנפים לבנים, ירדנו מהרכבים ועקבנו אחריהם ברגל [Rhino Walking]. זו חוויה מדהימה ויוצאת דופן לשבת ולצפות בקרנפים בסביבת המחייה הטבעית שלהם, במרחק שאינו עולה על 20 מטרים. נתבקשנו על ידי המדריכים לשמור על שקט, לא לבצע תנועות חדות, ולא להתרומם גבוה מעל פני הקרקע. ישבנו בקרבת הקרנפים במשך כחצי שעה, במהלכה גם הוסבר לנו על מצבם של הקרנפים באפריקה ועל בעיות הציד הלא חוקי שלהם [Illegal Poaching] במטרה למכור את הקרן של אפם. ישנם המאמינים שצריכת אבקה המופקת מהקרן מרפאת מחלות, ומוכנים לשלם סכומים גבוהים עבור התרופה המיוחדת. כחלק מהניסיונות להילחם בציד הלא חוקי, מונחים הריינג'רים לירות בציידים, הצעד הקיצוני ביותר שננקט ביבשת האפריקאית עד כה על מנת להילחם בתופעה הנוראית הזו.
משם נסענו לכיוון שוק קטן בשמורה בו נמכרות מזכרות לתיירים. השוק מנוהל על ידי תושבי השמורה, וכל ההכנסות עוברות אליהם. כיף מאוד להסתובב בו, ולהבדיל ממקומות אחרים לא מתעקשים לדחוף למבקרים מזכרות במחירים מופקעים. הם זקוקים לכל מקור פרנסה, והעבודות המקוריות שלהם בהחלט שוות יותר מהסכום הפעוט שהם מבקשים עבורן.
אחרי הצהריים המשכנו את מסענו בשמורה באופן רגלי. טיפסנו על אחת הגבעות בעודנו מחליקים על סלעי הגרניט העצומים. אחרי שהגענו לפסגה נפרסו לפנינו שטחים נרחבים מהשמורה, ששלוותם ויופיים יצרו תחושה כי מעולם לא דרכה בהם רגל אדם. לי המראה הזכיר תמונות מתקופת היורה, וחיכיתי לכך שבכל רגע יצוץ דינוזאור בין העצים.
מהפסגה המשכנו למערה שהייתה בקרבת מקום, שעל קירותיה ציורי קיר עתיקים מהתקופה בה עוד חיו הבושמנים בזימבבואה. יכולנו לזהות ציורים של אנשים, ג'ירפות ואימפלות, וכן ציורים סודיים שמתגלים רק כשמצלים עליהם ותפקידם להגן על הציורים האחרים. החלקים התחתונים של הקיר היו מכוסים בצבע אדום, והוסבר לנו ששם צוירו שכבות על גבי שכבות של ציורים לאורך השנים. מסתבר שאם נצלם את האזור הזה ונפעיל עליו אפקטים בפוטושופ, נוכל לגלות חלק מהציורים העתיקים. אני לא ניסיתי לעשות את זה עדיין, אבל אני בטוחה שזה ניסיון מעניין.
ציור מערות בושמניים
לקראת הערב הוצעו לנו שתי אפשרויות. הראשונה היא ללכת לאחד השבטים בשמורה, להיפגש עם הצ'יף ולצפות בריקודים, והשנייה הייתה לעלות לקברו של ססיל רודז [Cecil Rhodes], שנמצא בפסגת הר אותו הוא כינה "View of the World". בחרתי באפשרות השנייה ולא התחרטתי לרגע. מהפסגה ישנה תצפית של 360 מעלות על השמורה, וזהו ללא ספק אחד הנופים היפים שזכיתי לראות. זה היה סוף טוב לטיול מעניין, ולמחרת נסעתי לדרום אפריקה.
קצת על הכותבת
שמי גלי וטיילתי חמישה חודשים במזרח ובדרום אפריקה. במשך חודשיים וחצי טיילתי עם חברה באתיופיה, באוגנדה ובטנזניה, ולאחר מכן טיילתי לבד במשך חודשיים וחצי במלאווי, בזמביה, בזימבבואה ובדרום אפריקה. טבעונית, אוהבת חיות, וזהו הטיול הראשון שלי אחרי הצבא והאוניברסיטה.